מנחת חינוך · סימן קמ״ד, י׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ובחטאת העוף יש ג' עבודות מליקה והזאה ומיצוי ובמיצוי יש פלוגתא בש"ס מעילה ד"ח אי מעכב ור"ה סובר דאינו מעכב ומקשה הש"ס ממשנה זבחים דקתני א' חטאת וכו' שמיצה דמן חוץ לזמנו כו' ואי אינו מעכב למה נעשה פיגול ומתרץ לצדדים קתני ע"ש. והנה הר"ם פוסק שם במעה"ק דמיצוי חטאת העוף מעכב וכ"פ כאן דנפסל בשני העבודות בין במליקה ובין במיצוי. אך זה ק"ל בין על המשנה ובין על הר"מ דהמשנה נקטה מיצה עיין בדס"ד ולמה לא נקט ג"כ היזה דהוא העיקר אליבא דכ"ע אך על המשנה יש לתרץ כמבואר במעילה דלצדדים קתני ומיצה ל"ק רק בעולה ומלק קאי אתרווייהו ע"ש ולא נקט היזה דתנא א"צ לפרש דבריו אבל על הר"ם קשה דהוא צריך לפרש דבריו ולמה נקט העוף בשני דברים במליקה ומיצוי ולא כתב דעולת העוף בשני דברים במליקה ומיצוי וחטאת העוף בשלשה דברים במליקה והזאה ומיצוי דהזאה היא עיקר אליבא דכ"ע וצ"ע. על כל פנים הדין אמת דאם חישב במליקה על הזאה ועל המיצוי הוא פיגול וכן אם חישב בהזאה על המיצוי ג"כ פיגול ואם מיצה דמה ע"מ לאכול למחר ג"כ פיגול דמיצוי היא עבודה המעכבת לפסק הלכה וכן אם חישב במליקה ובהזאה לאכול למחר ג"כ פיגול. והנה בחטאת העוף ל"מ רק מחשבת אכילה ולא הקטרה דא"ר להקטיר ואכילת אש או אכילת בהמה ג"כ מפגלת אליבא דכ"ע ושאר הדינים הכל כמו בהמה וצריך שיקרב המתיר כמצותו אף המיצוי כי הוא מעכב ומחשבות אחרות מוציאין מידי פיגול הכל כמו בהמה ועולה וא"צ לכפול הד'. ומחשבה סתם פוסלת לא כמו עולה דכאן היא מחשבת אכילה וא"צ לכתוב הדינים כי הכל כמש"ל. ודע ג"כ דהזאה ומיצוי כ"א עבודה בפ"ע. ומתפגל בכ"ע ול"א דהוי כמו הזאות פנים דהוי חדא עבודה ואין מפגלין בחצי מתיר כי זה כ"א עבודה מיוחדת וא"צ לפרש כי ז"פ. שו"ר שז"א כיון דשניהם מתירין הו"ל א' חצי מתיר כמבואר בפו"ש דקה"ק והיכל ומזבח כולהו הוי מתיר א' ואפילו בד' פרים הו"ל כולהו חדא מתיר עי' בש"ס אם כן כאן ה"ל שניהם מתירין ואם פיגל בא' מהם אינו פיגול דהו"ל חצי מתיר ע"כ בודאי ד' הר"ם צ"ע שכתב דקרבן העוף נפסל במליקה ובמיצוי ולא הזכיר דבחטאת העוף צריך ג"כ בהזאה ובמיצוי לחוד לא נפגל דהו"ל חצי מתיר וה"ל לפרש דבריו. ועמש"ל בזה בדיני מנחות. וערש"י מעילה ז' ע"א ד"ה אמר המורה כו' פי' כו' הא מחשבה דנשפכין כאילו חישב בזריקה עצמה שחישב לזרוק מקצתו למחר שמפגל לי'. ואיני מבין במאי מיירי אם בקרבנות החיצוניות מהיכן פסיקא לי' לרש"י אם חישב במתנה הראשונה לזרוק שאר המתנות למחר דפיגל כיון דאינו מעכב כמו שפיכת שיריים אם כן כיון דמבע"ל שפיכת שיריים לשיטתו מאיזה טעם ברור לו דזריקות חוץ מהראשונה מתפגלת ואי מיירי בפנימיות אם כן באמת אם חישב מזריקה לזריקה לא מהני דאין מתיר מפגל המתיר כמש"ל.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.