מנחת חינוך · סימן קמ״ד, ז׳

והנה לעיל כ' דבקרבנות החיצונים אף דלאחר מתנה ראשונה א"י לפגל עוד מכל מקום אם פיגל באיזה עבודה וחישב שיזה הזאה שנייה לאח"ז פיגל דלא גרע משפיכת שיריים דמפגל עי' בס' פ"מ דמ"ב ע"א תוס' ד"ה כגון שפיגל כ' להדי' כן והוא פשוט לפ"ד. ועיין ע"ש שכ' דבפנימיות אם חישב בשחיטה או בקבלה או בהולכה להזות קצת הזאות לאח"ז מפוגל דל"ש אין מפגלין בחצי מתיר רק אם מפגל בחצי מתיר וחישב על ד"א אבל אם חישב בעבודה שלימה לעשות חצי מתיר חוץ לזמנו הוא פיגול ע"ש וקיימתי מנפשאי. והנה עכו"ם מביאין רק עולות כמש"ל וא"ח משום פיגול בקדשי עכו"ם ונראה דמ"מ נפסל הקרבן רק דא"ח משום פיגול וצ"ע בזבחים מ"ה. והנה כל קרבן שנפסל באיזה פסול או במחשבה או במעשה האוכל מקרבן זה חייב מלקות מלאו דל"ת כל תועבה כל שתיעבתי לך כו' כ"ה בר"ם כאן ובהרהמ"ח אם כן אפשר דהאוכל מפיגול חייב משום שני לאוין לאו דפיגול ולאו דתועבה ובאמת מד' הר"מ והרהמ"ח נראה דאין לוקין אלא א' ויתבאר במק"א. והנה בפיגול באוכל מהמתיר עצמו נהי דא"ח משום פיגול מכל מקום לוקה משום אוכל פסהמ"ק כ"ה בר"מ כאן. הכלל אם הקרבן פסול עובר משום לאו זה דפסה"מ ולאו דתועבה. ונ"פ ה"ה בפו"ש הנשרפים דנתפגלו אף דאין חייבים על הבשר משום פיגול דאין להם מתירין מכל מקום עוברים משום לאו דפסהמ"ק ובמ"ל כאן פח"י מסופק אם אוכל מן הדברים שא"ר לאכילה כגון מן העצמות כו' דמבואר בר"ם כאן בהכ"ב דא"ח משום פיגול אי חייב משום הלאו דאוכל פסה"מ דאפשר דדמי ללבונה ע"ש. ולענ"ד הדבר פשוט כל שא"ח בשאר מ"א א"ח ג"כ כאן משום פסהמ"ק והדברים אלו שחשבם הר"מ א"ח בבהמה טמאה אלא בנבלה ולא בשום מאכלות אסורות עיין ר"מ פ"ה מהמ"א למה יתחייב כאן ולבונה גזירת הכתוב הוא אבל בודאי לאו זה דתועבה דכתיב אכילה ה"ל ככל הלאוין דא"ח על דברים אלו וכן א"ח על שלכד"א הכלל דהוא כלאו דנבלה וטרפה וטמא כמבואר בהמ"א ה"נ כנ"פ. עוד מסופק המ"ל אם קודם שנזרק הדם דא"ח משום פיגול כיון שלא קרבו מתיריו אם לוקין משום פסהמ"ק דלענין פסול אפשר דנפסל אף קודם שיקריבו מתיריו ואף במחשבת זמן על כל פנים נפסל אף בלא קרבו מתיריו וחייב משום לאו דפסה"מ או דלא נפסל ג"כ קודם שקרבו מתיריו ע"ש.