מנחת חינוך · סימן קמ״ד, ו׳

והנה יש דברים אף שראוים לאכילה מכל מקום אם חישב לאכול הדברים חוץ לזמן אין הקרבן מפוגל מכל מקום נתפגלו אם הזבח מפוגל וחייב האוכל כגון שליל ושליא דאם חישב לאכלם חוץ לזמן אין הזבח מפוגל אבל אם פיגל הזבח חייב האוכל וגם מן השליל והשליא דהוי ככל בשר אבל האוכל עצמות וגידין כו' פטור וכן חלב המוקדשי' וכן ביצי תורים א"ח עליה' משום פיגול והכל מבואר בש"ס וער"מ. והאוכל מן הבשר או מן האימורים כזית מקרבן שנתפגל חייב כרת במזיד ומלקות בהתראה וחטאת בשוגג ודוקא כזית ככל איסורי תורה ובודאי צ"ל ג"כ כדר"א ושאר ענינים הכלל הרי הוא ככל איסורי תורה וא"צ לכפול. ועוד דין א' יש בפיגול דא"ח בפיגול אלא ע"ד שהותר בין למזבח כגון עולה או אימורי שאר קדשים או הותר לאדם כגון של קדשים דהותר לאדם אבל אם אכל המתיר בעצמו כגון דם הזבח שהדם מתיר האימורין והבשר א"ח על הדם משום פיגול דזה כלל דא"ח משום פיגול על המתיר עצמו כ"ה בש"ס ור"מ. ובתוס' זבחים מ"ג הקשו ל"ל טעם זה בדם מחמת דהוא עצמו מתיר בלאו הכי לא משכחת לה שיתחייב על הדם דאי באכל קודם זריקה הא לא הוי הרצאה עדיין וכ"ז שלא נזרק א"ח משום פיגול ואי על הנשאר במזרק לאחר הזריקה אם כן ג"כ לא הוי מתיר דהזריקה מתרת שאר הדם לשפוך ליסוד והו"ל כמו אימורין ולמה לא יתחייב ואי דלוקח מדם הזריקה ואוכל בלאו הכי פטור דפיגול שהעלה על המזבח פקע פיגולו ממנו כמשי"ת. ותי' דד"ז שפקע פיגולו הוא דוקא בהקטרה דנעשה לחמו של מזבח ולא בדם. ועוד כתבו דאף הנשאר במזרק כיון דהיה כל טיפה וטיפה ראוי לזריקה ולהתיר ה"ל מתיר וא"ח משום פיגול. וכ"נ מדברי הר"מ שסתם הדבר נראה דבכ"ע א"ח משום פיגול גבי דם אף הנשאר וגם מוכח מדהתו"ס דל"א דהתורה הקפידה על הרצאה דהיינו בלא הרצאה אינו פיגול אבל אם הי' הרצאה נעש' פיגול למפרע דאי הכי לא היו מקשים דהי' משכחת לה באוכל הדם קודם הזריקה ושייר לזריקה צריך לטעם דמתיר דבאמת אף שהי' הרצאה אח"כ פטור. וכן בנסכים הבאים עם הזבח הן במנחה הן היין אם פיגל בזבח א"ח על הנסכים משום פיגול דאין להם מתיר ול"א דהזריקה הוא המתיר לגבי זבח ז"א דאדם מביא זבחו היום ונסכים אחר י' ימים ואין הדם המתיר ואפילו אם הביא בב"א אינו מפוגל דהוי דברים שאין להם מתירין וא"ח עליהם משום פיגול ועוד יתבאר לקמן גבי מנחות. וכן א"ח על לוג שמן של מצורע דאין האשם מתיר שלו דמביא אשמו היום והלוג לאחר כמה ימים וכן אם פיגל בפרים ושעירים הנשרפים א"ח אם אכל מבשרם דלא הותר לא לאדם ולא למזבח. הכלל א"ח משום פיגול אלא בדבר שיש לו מתירין וניתר ע"י המתירין אבל בדבר שאין לו מתירין כלל או שהמתירין אין מתירין הדבר הזה כגון פו"ש הנשרפי' או המתירין עצמן א"ח עליהם משום דכך גזירת הכתוב ועי' בטה"ק טעם למה פוסק הר"ם דאם אכל מבשר פו"ש הנשרפי' דא"ח דלא כר"א.