מנחת חינוך · סימן קמ״ד, ד׳

והנה אם ב' אנשים שוחטין זבח א' דכשר בקדשים עי' פ"א מהפסהמ"ק ואם חישב מחשבת פיגול אפשר דאם א' א"י וא' יכול פועל מחשבת היכול ואם שניהם יכולים אפשר דפוסל מחשבת כ"א עי' בשבת ובתב"ש סי' ב' בסוף ואם שניהם א"י רק בצירוף פוסל ג"כ מחשבת כ"א עי' בס' הנ"ל ותלמד לכאן. והנה להר"מ פ"א מפסהמ"ק דס"ל ישנה לשחיטה מתחלה וע"ס נ"פ דצריך שיחשב בכל השחיטה דאי מחשב בתחלה או בסוף אינו פיגול דאין מפגלין בחצי מתיר וה"ל כהזאות הפנימיות דאם חישב בא' מהזאות אינו פיגול בין בראשונה בין באחרונה עיין ר"מ כאן פי"ז והטעם דאין מפגלין בחצי מתיר. ועי' זבחים למ"ד דגם בשחיטה מקצת שחיטה ה"ל חצי מתיר ע"ש בע"ז ברש"י ותוס' ואי אמרינן אינה לשחיטה אלא בסוף המחשבה צ"ל בסוף השחיטה ומקודם לכן אינו מועיל המחשבה כלל ולהלכה כבר הבאתי כ"פ בחיבורי ואי"ה יתבאר לקמן בח"ז שיטת הר"מ והתוס' חולין. ובקבלה אם כהן כשר קיבל במחשבת פיגול הוא פיגול אבל פסול אם קיבל במחשבת פיגול אין מחשבתו מועלת כלל ואם יש דם הנפש יחזור ויקבל הכשר ואם לאו הקרבן פסול ואינו פיגול ואפילו קיבל הטמא דעושה שיריים דלא מהני שיחזור הכשר ויקבל מכל מקום לא הוי פיגול. הכלל כיון דאין ראוי לעבודה לא הוי פיגול. ובהולכה אם הוליך כהן כשר אפילו הוליכו לצד חוץ פוסל המחשבה. ופשוט אפילו איכא פסיעות הרבה וחישב בפסיעה א' פוסל וזה לא הוי חצי מתיר כי להולכה אין שיעור ע"ש בזבחים ל'. והולכה שלא ברגל כגון שפשט ידו לזרקו על המזבח ובשעה שפשט ידו חישב מחשבת פיגול אינו מועיל דהולכה שלא ברגל אינה הולכה ועראב"ד ובמ"ל וד"ז צריך אריכות. ובזריקה כבר כתבתי לעיל דחילוק בין קרבנות שעל המזבח החיצון ובין קרבנות הפנימיות והכל בכהן כשר ובכהן פסול אינו מועיל מחשבה לעשות פיגול. ואין פיגול אלא במקום הראוי לעבודה ל"מ ששחט בחוץ אלא [אפי'] שחט בפנים ונפגם המזבח כיון דאין המקום ראוי לעבודה עתה אין מחשבה פוסל ואינו פיגול להתחייב משום פיגול. ועוד יש דין בדבר הראוי לעבודה וזה ל"ש רק במנחות ויבואר לקמן גבי מנחות ומחשבין ע"ד העומד לאבוד או לשרפה כגון שזרק ח' בשר אימורין בפי כבשן או בפי חי' ובשעת המחשבה עדיין בעולם וחישב עליו לאכול ד"ז או להקטיר למחר אף על פי שלא יהי' בעולם דעומד ליפול לכבשן או לחי' ולא יהיה בעולם מכל מקום כיון דעתה הוא בעולם בשעת מחשבה הקרבן מפוגל כ"ה בר"ם מהש"ס דמעילה: