מנחת חינוך · סימן קמ״ד, ג׳

והנה מדינים אלו תדע ג"כ היאך מצטרף ח"ז לח"ז כי הקטרה ואכילה אין מצטרפין ואכילה ואכילה מצטרפין תדע איזה דבר קרוי אכילה והר"מ מביא דינים אלו של אכילת אש ואכילת חי' לענין צירוף וממילא הם לענין כזית דדינו כאכילה. ודינים אלו אם אצל אימורים גם כן מועיל אכילת אש או אכילת בהמה ושאר הדינים שכתבתי בשם התוס' סתם הר"מ. והנה לדעת תוספות שכתבתי דל"מ מחשבות אכילת אש או אכילת חיה רק בחישב בדבר שדרכו לאכול ולא בדבר שדרכו להקטיר דזה הוי כמו אכילת אדם אם כן בדברים שאינו ראוי לאכילה ולא להקטרה כגון העור והעצמות וכדומה ל"מ אף אם חישב לאכילת אש או לחי' כיון דמחשבת אכילת אדם ל"מ וזה פשוט. ומבואר בר"ם והבאתי לעיל דגבי פרים ושעירים הנשרפים אם חישב לשרוף הבשר חוץ לזמנו דל"ה פיגול דל"ה הקטרה על המזבח וכן אם חישב לאכול הבשר חוץ לזמנו אינו פיגול דהוי לאכול דבר שא"ד לאכול אם כן אפילו חישב שתאכל האש לאח"ז דהוי לשון אכילה מכל מקום אינו מועיל כיון דהוי כמו אכילה ואכילה אינו מועיל בדבר שא"ד לאכול וכ"נ מדברי הר"מ שסתם הדבר אך ברש"י זבחים ל"ה ע"א ד"ה ושוים פי' שם דמחשבת שרפה למחר ל"מ דלאו אכילת מזבח הוא ואם חישב שתאכל האש למחר פיגול הוא כדאמרינן חישב שתאכלהו כו' נראה מדבריו דאף דל"מ מחשבה באכילת אדם כמבואר שם ברש"י דדבר שא"ד לאכול הוא מכל מקום אכילת אש מועיל אם כן לפ"ד גם באימורים מהני אף על פי שא"ד לאכול כמו פרים. אך תוס' שם השיגו עליו וכ' דאכילת אש ל"מ רק בראוי לאכילת אדם ובפרים ושעירים ל"מ ג"כ אכילת אש ע"ש. ואזלו לשיטתם במנחות. והר"מ סתם הדברים וד' רש"י הובאו במ"ל כאן פי"ג ה"ח ובטה"ק כ' דגם כוונת רש"י כהתוס'. ובסברת רש"י דאם חישב שתאכל האש מהני אף בדבר שא"ר לאכילה אפילו דרכו בהקטרה מיושב מה שהק' לי חכם א' זה כמה שנים במשנה דזבחים ס"ד גבי חטאת העוף ועולת העוף דנעשים פיגול לאכול בדבר שראוי לאכול ולהקטיר כו' וערש"י לאכילה היינו חטאת העוף להקטיר היינו עולת העוף וידוע דחטאת העוף נאכל כולה ואין בה שום הקטרה ועולת העוף כולו כליל ואין בה שום אכילה ע"כ אם חישב בעולת העוף מחשבת אכילה אינו מועיל דדבר שא"ד לאכול ובחטאת העוף אינו מועיל מחשבת הקטרה דהוא דבר שא"ד להקטיר ע"כ לא משכחת מחשבה רק בעולת העוף הקטרה ובחטאת העוף אכילה ובסוף מסיים המשנה חישב לאכול ח"ז ולהקטיר ח"ז אין מצטרפין שאין אכילה והקטרה מצטרפין והקשה החכם הנ"ל ל"ל טעם זה שאין מצטרפין הא בלאו הכי אף אם יצטרף הא אין המחשבה פוסלת דאי בעולה אין מחשבת אכילה פוסלת אפילו בלי צירוף דמחשב בדבר שא"ד לאכול ואי בחטאת מחשבת הקטרה לאו כלום הוא דהוא דבר שא"ד להקטיר עי' בדל"א ע"ב (אח"ז רב הראה לי ח"א קושיא זו בס' משנת חכמים על משניות ואין פנאי לע"ע לעיין בדבריו) ולכאורה צ"ע. אך לשיטת רש"י ניחא דבעולת העוף משכחת לה ג"כ מחשבת אכילה היינו אכילת אש ומפגל גבי עולת העוף ע"כ אמרה המשנה דאם חישב להקטיר ח"ז ולאכול ח"ז אכילה והקטרה אין מצטרפין דזה למזבח וזה לאכילה של אש הדיוט כנ"ב אך להתוס' קושיא זו צ"ע. ומבואר כאן בר"מ חישב שיאכלו הטמאים והפסולים מדבר הראוי לאכילה או שיקטירו הטמאים והפסולים מדבר הראוי להקטרה חוץ לזמן אכילה והקטרה ה"ז פיגול כו' עכ"מ שמבואר בש"ס דר"ח סובר כן ורבא אמר תדע אף על פי שהש"ס אמר ולא היא כו' לא פליגא על ר"ח אלא דדחי ראית רבא. וגם כתב סעד דלא גרע מחישב לחי' ובתוס' חילקו בין זה לחישב לחי' היינו אי לא כר"ח אבל לר"ח נלמד ג"כ מחישב לחי'. והנה בש"ס אינו מבואר רק חישב לאכילה לטמאים ואינו מבואר דין הקטרה והר"מ נקט גם הקטרה ומנ"ל. ואפשר דמתדע דרבא גם הקטרה בכלל אף דאדחי התדע וגם מחישב לחי' אין ראיה רק על אכילה הר"מ למד דין הקטרה מדין אכילה בזה ומכל מקום קצ"ע דאין דרכו של הר"ם לכתוב מה שאינו בש"ס להדיא רק בלשון יראה לי כידוע וה"ל לכתוב גם בכאן יראה לי. ויש לספק דחשיב דברים שא"ד לאכול עיין ר"מ אי דוקא דברים הללו שא"ר אבל אם חישב על בשר גמור שיאכל רק שלכד"א אי הוי פיגול וי"ל כיון דכתיב האכל צריך דוקא כדר"א כמו שא"ע במ"א שלא כד"א היכי דכתיב אכילה. או אפשר כיון דלא כתיב לאו ובעשה מסופק המ"ל בהיסה"ת דאפשר דיוצאין שלכד"א או אפשר כיון דמ"מ רובא דאינשי לא אכלי ה"ל כמו שליל עי' בסוגיא. והנה המחשב אינו עושה פיגול רק בראוי לעבודה ואם א"ר לעבודה אינו עושה פיגול להתחייב כרת משום פיגול אם כן בשחיטה דכולם כשרים כולם פוסלים במחשבה ונעשה פיגול אך קטן פסול לשחיטת קדשים דאין לו מחשבה ואם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מכל מקום פסול דמה"ת ל"מ רק מדרבנן להחמיר ועי' פ"א מפסהמ"ק כ' אם חישב הקטן מחשבת פיגול ובשחיטה היתה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ה"ז פיגול להחמיר דמדרבנן יש לו מחשבה להחמיר. והמ"ל כאן הקשה עליו הא בלאו הכי פסול מן התורה ועל מחשבת פיגול שלו א"ח כרת כיון דפסול מן התורה אם כן מאי נ"מ מה דהוי פיגול וכן קשה למה יהיה פיגול אף מדרבנן הא במחשבת פיגול אין מחשבתו ניכר מתוך מעשיו ומחשבה אין לו אפילו מדרבנן. והנה להשיטות דבדיבור אם ניכר מתוך מעשיו כשר הקרבן אם כן משכחת לה פיגול אך באמת מטעם זה ל"ש פיגול דמחשבת פיגול היא מחשבה לבד ועיין בחולין י"ב: