מנחת חינוך · סימן קמ״ד, ב׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

והנה בחישב בא' מעבודות הנ"ל לזרוק דמו לאח"ז אינו פיגול אלא אם כן חישב להזות כדי הזאה וכן בחישב להקטיר או לאכול חוץ לזמנו אינו פיגול אלא אם כן חישב להקטיר כזית לאח"ז או לאכול כזית לאח"ז ובפחות מכזית אינו מחשבה כלל והעבודו' מצטרפין לכזית כגון אם חישב בשעת שחיטה על ח"ז וחישב ג"כ בשעת קבלה או הולכה או זריקה לח"ז הרי אלו מצטרפין לכזית שד"ע לענין זה כחד חשיבי. ואם מחשב על כזית אפילו חישב שיאכלו שנים הכזית או ביתר מכא"פ ה"ז פיגול כיון דהוא כזית. ואינו פיגול אלא אם כן חישב להקטיר דבר הראוי להקטרה ולאכול דבר הראוי לאכילה ואם חישב לשתות מדם הזבח לאח"ז או לאכול מאימוריו לאח"ז אינו פיגול דהם א"ר לאכילה רק למזבח וכן אם חישב להקטיר מבשר הזבח דז"א ראוי רק לאדם ולא להקטרה ג"כ אינו פיגול וכן אם חישב לאכול או להקטיר מדברים שא"ר להקטרה כגון העור והעצמות כו' עיין ר"מ וכן א"ר לאכילה ג"כ אינו פיגול הכלל דצריך לחשב בהקטרה דבר הראוי להקטרה ובאכילה דבר הראוי לאכילה. וכן אם חישב בפרים ושעירים הנשרפים לאכול בשרם חוץ לזמנו כיון דאינו נאכל אינו מועיל המחשבה וכן אם חישב להקטיר ג"כ אינו מועיל דא"ר להקטרה. וכן אכילה והקטרה אין מצטרפים כגון שחישב לאכול מדבר הראוי לאכיל' ח"ז ולהקטיר מדבר הראוי להקטרה ח"ז אין מצטרפים דאכילת מזבח ואכילת אדם אין מצטרפין. ושאר המחשבות חוץ אכילת מזבח ואכילת אדם חוץ לזמנו אינו פיגול כגון שחישב בא' מד"ע להניח הדם או האימורים או הבשר חוץ לזמנו כיון דלא חישב באכילה לאדם או למזבח וכן אם חישב שיאכלו טמאים את בשרו או שיקטירו טמאים וכדומה אינו פיגול וכן אם חישב לשרוף חטאות הנשרפות חוץ לזמנו כיון דלאו אכילת מזבח אינה פוסלת עיין ר"מ באריכות. הכלל דפיגול הוא רק באכילת מזבח או באכילת אדם הראוי למזבח או לאדם ודוקא במחשבה חוץ לזמן ושאר המחשבות יש שפוסלים הקרבן ויש שאינם פוסלים כלל אבל פיגול לא הוי אלא כמ"ש עיין ר"מ בפרקים אלו ותראה. ומבואר בש"ס דזבחים דאם חישב לאכילת חי' חוץ לזמנו או לאכילת אש חוץ לזמנו ה"ז פיגול דאיקרי אכילה דכתיב ואת איזבל יאכלו הכלבים וכתיב תאכלהו אש לא נופח כו' ודוקא בלשון זה אכילת חי' או אכילת אש אבל שלא בלשון אכילה אינו כלום וע' תוס' מנחות י"ז ע"ב ד"ה דל"ש שכתבו דוקא דהזכיר אש. ובמזבח מבואר שם כמו דלשון הקטרה במזבח מועלת ה"ה בלשון אכילה שיאכל המזבח לאח"ז ג"כ מועלת ובשל הדיוט צריך דוקא בלשון אכילת אש וכן ג"כ לענין צירוף אם חישב שיאכל ח"ז חוץ לזמנו ותאכל האש ח"ז חוץ לזמנו או תאכל החי' ח"ז חוץ לזמנו ה"ל כמו חישב בכזית לאכול חוץ לזמנו דהוי פיגול והר"ם לא הביא ד"ז רק לענין צירוף ובאמת בכזית שלם הוי ג"כ פיגול כמבואר בש"ס ונלמד מענין צירוף. עוד מבואר בתוס' שם הא דאתרבי אכילת אש ואכילת חי' לפיגול דוקא בחישב בבשר שדרכו לאכול אכילה כזו ג"כ הוי אכיל' אבל אם חישב ע"ד שדרכו להקטיר כגון אימורים דל"מ אם חישב לאכילת אדם כמש"ל דאם חישב באכילה דבר שדרכו להקטיר אינו מועיל ה"נ אם חישב על האימורים שתאכל אש של הדיוט למחר או תאכל חי' למחר אינו מועיל דה"ל חישב לאכילה בדבר שדרכו להקטיר אך אם חישב על האימורים על אכילת מזבח זה אתרבי התם דלמזבח נמי נקרא אכילה ומהני גבי אימורים דהוי כמו הקטרה ע"ש. ונראה דאם חישב על הבשר לאכילת מזבח מהני דלא גרע מאש של הדיוט ולא הוי כמו מחשב מאכילה למזבח אך צריך להזכיר אש כמ"ש תוס' קודם דאל"ה נהי דאתרבי דאכילה אצל מזבח מהני היינו באימורים דהוי כמו הקטרה והקטרה באימורים מהני אצל מזבח אתרבי נמי לשון אכילה אבל בבשר דל"מ מחשבה אם חישב להקטיר על המזבח ל"מ אכילה ג"כ דלא נתרבה אלא ע"ד שדרכו להקטיר. אך אם חישב שתאכל אש על המזבח לא גרע מאש של הדיוט דמהני בבשר שדרכו לאכול דהוי אכילה וכ"ה בתוס' שם ועי' ע"ש שכתבו אם חישב על ח"ז באימורים לאכילת מזבח וחצי זית בשר לאכילת אדם אף דאימורין לא מהני אכילה דה"ל לאכול דבר שדרכו להקטיר מכל מקום כיון דנתרבה אכילה אצל המזבח מהני והוי כמו אכילה אף על אימורין שאין דרכם באכילה ונראה דגם כן אם מחשב על האימורים כזית שלם באכילת המזבח גם כן מהני אף דהוי אכילה בדבר שדרכו להקטיר מכל מקום אצל המזבח אתרבי דאכילה הוי כמו הקטרה ג"כ אך הוי כמו אכילה ג"כ כמו בשר דלא גרע מאכילת אש הדיוט. אך לתי' א' על כל פנים צריך (להקטיר) [להזכיר] אש ועיין זבחים ל"א והוא עיון עמוק ולא עיינתי היטב ולא כ' רק למזכרת:
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.