מנחת חינוך · סימן קמ״ד, א׳

שלא לאכול כו'. דיני המצוה מהו פיגול ועל איזו הוא חייב משום פיגול עיין ר"מ פי"ג מפסולי המקודשים עד סוף ה' הנ"ל ואכתוב בקיצור כדרכי בעז"ה. דין זה דפיגול נוהג בכל הקרבנו' הן בעולו' שהן כליל והן בקדשי' הנאכלין לכהני' לבד כגון ק"ק ובין בקק"ל הנאכלי' לישראלים ג"כ ובין בקרבן עוף ובין במנחות ויש שאין פיגול נוהג בקצת קרבנות. והנה בקרבנות בהמה כ"ה השוחט הקרבן אפילו זר דשחיט' כשרה בזר או המקבל או המוליך או הזורק הדם ובאלו ג"ע דוק' בכהן כשר העובד כאשר יבואר ואך בא' מד"ע הללו חישב העובד דוקא ואינו תלוי בבעלים רק בעובד וחישב העובד בא' מאלו ד"ע כגון בשחיטה וקבלה והולכה חישב לזרוק דמן לאחר זמנו היינו לאחר שקיע' החמה דעבר זמן הזריק' או לשפוך השיריים לאחר שקה"ח ומחשב' זו היא בזריקה ג"כ וזה מיקרי אכילת מזבח או שחשב בא' מד"ע אלו להקטיר האימורין למחר היינו אחר עולת השחר או אברי עולה או שחישב שהבשר מקרבן הנאכל יהי' נאכל אחר זמנו כקרבנות הנאכלים ליום א' ביום מחר הוא אח"ז ובקרבנות הנאכלים לב' ימים ולילה הלילה השנית הוא אח"ז. הכלל אם חישב על הדם היינו על הזריקה לאו על שפיכת שיריים דהוי אכילת מזבח לאח"ז או על הקטרה בדבר שראוי להקטיר על המזבח לאח"ז או בדבר הנאכל לאח"ז הכלל בין אכילת מזבח בין אכילת אדם אם חישב על חוץ לזמנו זהו פיגול האמור בתורה דנפסל הקרבן וחייבים כרת על אכילה. והנה מ"ש דבשחיטה וקבלה והולכה חישב לזרוק דמו לאח"ז דוקא בג"ע שייך מחשבת זריקה אבל בזריקה עצמה ל"ש זה דנותן מתנה א' חושב על מתנה שניי' שיהי' לאח"ז. ז"א דכל הקרבנות כיון שנתן מתנה א' על המזבח החיצון כיפר עיין ר"מ פי"ז דאין מחשבה פוסלת בשאר הזאות. אך הדרנא בי דדוקא ברישא במתנה שניה אינו מזיק כיון דכיפר כמו חישב בשפיכת שיריים דאינו מזיק אבל אם חישב בד"ע כמו דהמחשבה אפילו על שפיכת השיריים דאינו מעכב מכל מקום מועלת המחשבה כיון דהוי אכילת מזבח ה"נ מועלת המחשבה על כל חטאות דהוי אכילת מזבח אך דאינו מעכב כמו שפיכת שיריים וז"פ. ובפרים ושעירים הנשרפים דהם חטאות הפנימיות חוץ מד"ע יש עוד דבר א' המפגל והוא טבילת אצבע בדם וחושב מחשבת הזמן הוא פיגול כמו שחשב בד"ע ובחטאות הפנימיות אם חשב בשעת הזאה כיון דכל המתנות מעכבות דקיימא לן דמתנה א' מעכבת אינה פיגול אלא אם כן חישב בכל הזאות מחשבת זמן אבל אם פיגל בראשונה והזה השאר בשתיקה או שנתן כולם כתיקון ופיגל בהזאה אחרונה פסול ואינו פיגול דאין מפגלין בחצי מתיר. ובחטאות הפנימיות אם חישב בחוץ בדבר הנעשה בפנים או חישב בפנים בדבר הנעשה בחוץ לא פיגל. כיצד הי' עומד בעזרה ושוחט או מקבל והוליך והוא עדיין בעזרה וחישב ע"מ לזרוק דמו למחר אינו פיגול שהזריקה הוא בהיכל אבל אם חישב לשפוך שיריים למחר או להקטיר אימורים למחר פיגול דהוא דבר הנעשה בחוץ וכן אם היה עומד בהיכל והזה ע"מ לשפוך שיריים למחר או להקטיר אימורים למחר אינו פיגול כי חישב בפנים בדבר הנעשה בחוץ אך אם חישב בשעת הולכת פנים או בשעת טבילת אצבע להזות למחר פיגול הוא דחישב בפנים בדבר הנעשה בפנים. והנה ד"ז דחישב בד"ע על שפיכת שיריים שפיגל מבואר בש"ס זבחים ובמעילה היא אבעיא חישב לנשפכין מאי ופירש"י על שפיכת שיריים שיהי' למחר. ועוד פי' דאם חישב בשעת שפיכת שיריים מחשבת חוץ לזמנו. ובתוס' תמהו על ב' הפי' דמבואר בזבחים דאם חישב בד"ע על שפיכת שיריים פיגל דהוי אכילת מזבח. ואם חישב בשפיכת שיריים לא פיגל דאין פיגול אלא בד"ע ע"ש. ופי' הם ז"ל כגון שנשפך מקצת דם מן הכלי על הרצפה דהדין דאוספו וכשר והוא חישב בהדם הנשאר בכלי בשעת הולכה לזרוק הדם שעל הרצפה לאח"ז מי אמרינן כיון דליכא מצוה באסיפתו אינו פיגול א"ד כיון שאם יאספנו הוא כשר וראוי לזריקה הוי פיגול ואיפשט שם כיון דאין מצוה באסיפתו והולך לאיבוד לא פיגל. והר"מ השמיט זה וע' משנה למלך שם. והנה בחטאות הפנימיות שחישב בקצת הזאות להזות שאר הזאות לאח"ז עיין ר"מ פט"ז ה"ח שכ' אם חישב בשעת הקטרת הקומץ להקטיר לבונה למחר אינו פיגול שאין הקטרה מפגלת הקטרה ועי' במנחות שאין מתיר מפגל מתיר אם כן ה"נ אין מועיל המחשבה שאין מתיר מפגל מתיר וע"ש בר"מ דאם הקטיר הקומץ ע"מ שיקטיר לבונה למחר ובשעת הקטרת הלבונה חישב שיאכל שיריים למחר ה"ז פיגול שפשטה מחשבת זמן בכל המנחה אם כן ה"נ בחישב בקצת הזאות להזות שאר הזאות למחר ובשאר הזאות חישב להקטיר אימורים למחר הוי פיגול כמו מנחה וצ"ע רב במנחות פ"ב ועיין מ"ש לקמן: