מנחת חינוך · סימן קמ״ד, ט״ז

והנה אבעיא בש"ס שם דט"ו ע"ב שחט כבש לאכול מחברו למחר מאי חבירו כבש משמע ולא נתפגל א"ד לחם משמע ומפגל לי' ולא אפשט. והנה הר"מ כ' שחט את הכבש לאכול מבשר שני למחר שניהם כשרים כו' והיינו דליכא לספוקי כלל אבל ד"ז דהאומר מחבירו סתם דהוא אבעיא דלא אפשיטא אינו מביא הר"מ והכסף משנה תמה עליו למה השמיט האבעיא. ולכאורה צ"ע מאי מסופק בעל אבעיא אי חבירו כבש משמע ולא נתפגל או לחם משמע ונתפגל הא אפילו אי חבירו לחם משמע לדידן דקיימא לן אין מפגלין בח"מ אינו מפוגל כלל וצ"ל דהאבעיא היינו אם חבירו משמע כבש הכל כשר ואם לחם משמע נהי דאין מפוגל מחמת חצי מתיר על כל פנים הלחם פסול כמ"ש בר"מ והבאתי לעיל וע' תוס' זבחים י"ד ומנחות נ"ד ובגיטין נ"ד שכתבו דפיגול ל"ד אלא פסול ונקרא פיגול ע"ש ה"נ. עוד יש ליישב בפשיטות דאם נאמר חבירו כבש וכשר אם כן אם חישב אח"כ בכבש השני מחשבת פיגול על עצמו או על הלחם אינו מפוגל דאין מפגלין בח"מ אבל אי אמרינן חבירו לחם משמע ואם בכבש השני חישב גם כן הלחם מפוגל דפיגל בכל המתיר אם כן יש נ"מ וז"פ. ואם חישב בכבש א' על כזית לחם ובכבש השני חישב על עצמו בהקטרה או בזריקה או אכילת בשר בודאי הלחם מפוגל דחישב בכל המתיר בא' מן הלחם דהלחם מפוגל אם חישב בשני ג"כ על הלחם אם כן בחישב על הכבש ג"כ מפוגל כי מחשבת פיגול של הכבש מועיל ללחם ואם כן מצטרפין המחשבות לאפגולי לחם אבל הכבש שלא פיגל בעצמו אין הכבש מפוגל וז"פ. והנה הבאתי לעיל גבי מנחה אף דאין הקטרה מפגל הקטרה ואין מפגלין בח"מ מכל מקום אם חישב בהקומץ להקטיר לבונה למחר ובלבונה חישב לאכול שיריים למחר ה"ז פיגול דפשטה מחשבת זמן בכל המנחה אם כן אפשר כאן ג"כ אם חישב בכבש א' על חבירו ואח"כ חישב בכבש השני על עצמו או על הלחם אפשר דהלחם מפוגל וע' ש"ס דהיא סברא דשני הכבשים חישב א' על חבירו דומה להקטרה מפגלת הקטרה ע"ש. אך באמת למאי דמסיק דאפילו מאן דס"ל הקטרה מפגלת הקטרה מודה דכבש אינו מפגל חבירו כיון דלא אקבע בחד מנא ע"ש בדי"ז אם כן אפילו למאי דקיימא לן אין הקטרה מפגלת הקטרה רק בכה"ג דפשטה מחשבה בכולה. ג"כ יש לחלק דוקא במנחה דאקבע בחד מנא אבל הכא דלא אקבע בחד מנא לא מהני בכה"ג אף דפשטה המחשבה בכולה כ"נ וע"ש בש"ס ותבין. חישב בכל כבש לאכול ח"ז מהלחם לאח"ז דה"ל חצי מתיר וחצי אכילה מצטרפין וכ"כ לעיל גבי ד' עבודות דהלכה כרבנן דמצטרפי וכן במנחות. והנה במש"ל כ"פ דאין מפגלין בח"מ מכל מקום נפסל כגון במנחות וכבשים וכן בשני הבזיכין שיבואר אח"ז בס"ד הא דפסול אינו מן התורה רק מדרבנן משום גזירה כ"ה בש"ס מנחות י"ד ע"ב.