מנחת חינוך · סימן קמ״ד, ט״ו

עוד יש קרבנות שיש בהם דינים אחרים ואכתוב בקיצור. הנה תודה ואיל נזיר דיש לחם עם הקרבן אם בא' מד"ע של הקרבן פיגל בקרבן עצמו כגון שחישב לזרוק דמו למחר או להקטיר אימורין או לאכול מבשר הזבח למחר נתפגל הזבח וגם הלחם נתפגל והאוכל מהלחם ג"כ חייב משום פיגול ואם חישב בד"ע לא על הזבח רק לאכול הלחם למחר הלחם לבדו פיגול והזבח אינו פיגול ואם חישב לאכול ח"ז של הזבח וח"ז מהלחם למחר הזבח אינו פיגול דמחשבת הלחם אינה מפגלת את (הלחם) [הזבח] אפילו בכזית רק הלחם פיגול דמצטרף ח"ז של הזבח לאפגולי לחם ובש"ס נראה דד"ז אינו פשוט ועיין כסף משנה ומ"ש בשם הר"י קורקס. והנה יש בתודה ד' מיני לחם ובאיל נזיר שני מיני לחם והמחשב בא' מן החלות ממין א' כולו פיגול כ"ה בש"ס ובר"ם כאן. עוד כ' הר"מ כאן או בא' מחלות ממנחת מאפה תנור הרי כל החלות פיגול וזה מבואר ג"כ שם במנחות נ"ד. והנה הא דנקט בש"ס מנחת מאפה ולא מחבת ומרחשת דג"כ נאפות י' חלות דז"פ דכל המנחות דהוי מין א' נפגלו כל החלות אך בש"ס הוא אליבא דר"ש דסובר במנחות ס"ג דהנודר מנחת מאפה אם רוצה מביא מחצה חלות ומחצה רקיקין ובוללן וקומץ ואם עלה בידו מא' על שניהם יצא וע"ז שייך שפיר הספק כיון דהוי שני מינים אפשר אינו מתפגל מין האחר וכפירש"י שם בד' נ"ד אם כן צ"ע על הר"מ הא אנן לא קי"ל כר"ש דר"י ור"י פליגי עליו וכ"מ בר"מ כ"פ בה' מעה"ק דאינו מביא רק מין א' אם כן למה כ' הר"מ ד"ז הא מאפה תנור שוה לכל המנחות כמו מחבת ומרחשת וצ"ל כיון דמבואר שם בדס"ג דר"י ור"י אף דסוברים דאינו מביא אלא מין א' מכל מקום בדיעבד אם הביא שני מינים כשר לר"י ור"י ברי' סובר דאף בדיעבד פוסל אם כן הר"ם סובר דבדיעבד כשר ע"כ מביא ד"ז דכולו מפוגל אף שהוא ב' מינים ועמ"ל פי"ז מהמעה"ק שפלפל ומסיק דדעת הר"מ כר"י דאינו מביא אלא מין א' ומביא ראיות לדבריו ובסוף תמה על הר"מ דלא גילה דעתו בדיעבד כמאן סבירא ליה אי כר"י דכשר או כר"י בנו דפסול והניח בתימה (דהר"מ לא גילה דעתו כמאן ס"ל) והנה כאן גילה דעתו בפירוש דסובר בדיעבד כשר כר"י דאי לא מה חידוש יש במאפה תנור כיון שכתב לעיל דין מנחות שמתפגלין. וגם מה חילוק יש בין מאפה למחבת ע"כ בשני מינים מיירי וסובר דכשר ע"כ נתפגל כמסקנת הש"ס וזו ראיה ברורה בעזה"י. והנה דין תודה שוה לאיל נזיר בכל הדינים אף על פי שלא נזכר במשנה כאן ובר"מ רק תודה ולא איל נזיר מכל מקום דינים אלו שוים איל נזיר לתודה כמבואר כ"פ בש"ס וע"ש בדף י"ד תוס' ד"ה פיגל בלחמי תודה וז"פ. ויש עוד קרבן עם לחם היינו שני כבשי עצרת שהם שלמי צבור ומביאין שתי הלחם עמו. והדינים כ"ה אם חישב בשני הכבשים מחשבת זמן בא' מד"ע על הכבשים עצמם לזרוק או להקטיר או לאכול מבשרם חוץ לזמן הכבשים והשל"ח מפוגלים. ואם חישב בשני הכבשים על הלחם חוץ לזמן הלחם בלבד מפוגל ולא הכבשים ואפילו לא חישב רק על א' משהל"ח חוץ לזמנו שניהם מפוגלים. ואם חישב על ח"ז מן הכבשים וח"ז מן הלחם חוץ לזמן הלחם מפוגל ולא הכבשים. חישב בא' משני כבשים מחשבת הזמן בכבש א' ולא חישב בשני אותו הכבש שחישב מפוגל והשני אינו מפוגל וגם הלחם אינו מפוגל דאין מחשבין בחצי מתיר וכן אם חישב בא' מן הכבשי' לאכול הלחם חוץ לזמנו אינו מפוגל דאין מחשבין בחצי מתיר אבל הלחם פסול דאע"פ שאין פיגול בח"מ מכל מקום נפסל. ואם חישב בעבודות א' מן הכבשים לאכול השני חוץ לזמן אינו מפוגל ואינו פסול כלל שאין מחשבין בחצי ממתיר למתיר ושניהם כשרים: