מנחת חינוך · סימן קמ״ד, י״ד

והנה בסוטה שם נראה דגם הלבונה טעון מתן כלי וכן העתיק הר"מ בהמעה"ק ובאמת כאן במנחות דט"ז מבואר דאין הלבונה טעון מתן כלי כלל עי' בסוגי'. והנה לשיטת רש"י ותוס' דבכל הג"ע נתפגל במחשבת הקומץ לבד והנה קמיצה ומתן כלי אינה בלבונה כמבואר אך הולכה מבואר בסוגיא דהוי בלבונה ע"כ ס"ל לרשב"ל דהולכה להקטרה הוי כהקטרה דאין מתפגל בקומץ לבד אך ר"י סובר כל עבודה כו' ע"כ לר"י כמו דנתפגל בהולכת הקומץ לבד ה"נ נתפגל בהולכת הלבונה לבד ואין להאריך. וכ"ז בג"ע אבל בהקטרה לכ"ע אם חישב בקומץ בשעת הקטרה מחשבת זמן ולא חישב בלבונה או בשעת הקטרת לבונה חישב ולא חישב בשעת הקטרת הקומץ אינו פיגול עד שיחשב בשעת הקטרת שניהם דאין מפגלין בחצי מתיר ואם חישב בשעת הקטרת הקומץ להקטיר לבונה למחר אינו פיגול דאין מתיר מפגל מתיר ואם חישב בשעת הקטרת הקומץ לאכול לבונה למחר ובשעת הקטרת הלבונה חישב לאכול שיריים למחר הוא פיגול כיון דפשטה מחשבת הזמן בכל המנחה וכ"ז מבואר בר"ם מהש"ס. ואם באלו עבודות חישב להקטיר ח"ז קומץ וח"ז לבונה למחר מצטרפין דשניהם הם הקטרה ומצטרפין אך אכילה והקטרה אין מצטרפין. והנה מנחה שנתפגלה אם אכל כזית משירי המנחה חייב משום פיגול אבל אם אכל מהקומץ והלבונה א"ח משום פיגול דעל המתיר עצמו א"ח משום פיגול רק לוקין משום אוכל פסהמ"ק ועל הלבונה אפשר דא"ח כלל דאינו ראוי לאכילה ועמש"ל בשם המש"ל. והא דא"ח על אכילת קומץ ולבונה מחמת דהם מתירין הקשו רש"י במנחות ובתוס' זבחים מ"ב ל"ל הך טעמא תפ"ל אי אכל הא לא קרב המתיר כמצותו ובלאו הכי א"ח משום פיגול דכהרצאת כו' ורש"י תי' דמיירי לאחר שמשלה האור בהקומץ והתוס' הקשו הא פקע פיגול במשלה האור ועי' מה שפלפלו ובמ"ל. וער"מ פט"ז ממעה"ק דפסק אם התנדב שמן קומצו ושיריו נאכל לכהנים אם כן בודאי נעשה פיגול ג"כ דדינו כמנחה וז"פ. וכבר כ' לעיל דמחשבת אכילה או הקטרה אינו פחות מכזית דאין אכילה פחות מכזית ואין הקטרה פחות מכזית ובמשנה דמנחות מבואר להקטיר הקומץ או כזית מקומץ למחר ה"ז פיגול להקטיר הלבונה למחר פיגול ופירש"י ולא נקט כזית מן הלבונה דאתיא כרבנן דלבונה סגי בקורט א' היינו פחות מכזית ע"ש והר"מ נקט כאן שחישב על כזית לבונה למחר ובפ"י מהפסה"מ פסק דב' קורטי לבונה כשר להקטרה והוא ג"כ פחות מכזית ע"כ ד' הר"ם צ"ע ועמד בזה המ"ל. והנה בד"ז דאין מפגלין בחצי מתיר נהי דפיגול לא הוי אבל הוא פסול וכ"ה בר"מ כאן ועיין לעיל במה שהבאתי קצת ספיקות של המ"ל בדבר שאינו פיגול אלא פסול וא"צ לכפול. והנה מנחת חוטא ומנחת קנאות שאין נותנים לבונה אין בהם אלא מתיר א' הקומץ. וגם במנחות אינו מתפגל אלא הראוי לעבודה כמו לעיל וכן במקום הראוי לעבודה ואם קמצה בחוץ אין מחשבתו מועלת וכן בדבר הראוי לעבודה כגון מנחת חוטא ומנחת קנאות שנתן עליהם לבונה וחישב מחשבת הזמן קודם שליקט הלבונה אינו פיגול. והנה הר"ם נקט רק מנחת קנאות שנתן לבונה ובאמת גם מנחת חוטא כמבואר להדיא במנחות נ"ט. והנה מנחת העומר שהיא ככל המנחות בשמן ולבונה וקמיצה מכל מקום אין בה פיגול כי המחשבה אין פוסלת בה כלל כ"ה בש"ס ור"ם והר"ם כ' כיון שהיא מן השעורים ואין השעורים ראוי לשאר קרבנות וכפירש"י במנחות ה' וע"ש שכ' אף דמנחת סוטה ג"כ שעורים היא קמח והא דפסלה במנחת קנאות מחשבה דכתיב חטאת הוא וכ"נ מדבריו שכתב הטעם מפני שהיא שעורים וצ"ל במנחות קנאות שמבואר להדיא בש"ס לאחר שליקט הלבונה פוסלת מחשבה מחמת גזירת הכתוב דחטאת כמו שפירש"י והתוס' דחו פירש"י ופי' מחמת דמנחת העומר היא חדש וכפי' הראב"ד ודברי הכסף משנה תמוהים ועיין בס' בה"ז ובמנ"ל.