והנה ע"כ ביארנו בקרבנות המקדש הן הנעשים בעזרה והן בפנימיות. עוד יש קרבן הנעשה חוץ לירושלים היינו פרה אדומה ועפ"ד דפרה שחטה ע"מ לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשרה ר"א אומר אין מחשבה פוסלת בפרה ע"כ ופי' הרע"ב דת"ק סובר דווקא מחשבות כאלו דאינם פוסלין בשאר קרבנות אבל אם חישב להזות מדמה למחר פוסל בפרה ור"א סובר דאינו פוסל כלל והלכה כת"ק והר"ם פ"ד מה' פ"א העתיק לשון המשנה חשב לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשרה ומסיים לפי שלא נאמר בה ריח ניחוח והסיום הזה תמוה דמחשבה כזו אינה פוסלת בשום קרבן אפילו דכתיב ריח ניחוח ועוד אמאי לא נקט ע"מ להזות למחר דמחשבה זו פוסלת בכל הקרבנות ובפ"א אינה פוסלת מטעם זה ועוד דבאמת ה' כת"ק ופוסל מחשבת הזמן כמו בכל קרבן ועיין כסף משנה ותי"ט עמדו בזה.
מנחת חינוך · סימן קמ״ד, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.