מנחת חינוך · סימן קמ״ד, י״א

וכבר כתבתי דהר"מ פוסק בהזאות הפנימיות כיון דמעכבין הו"ל כחדא הזאה ואינו פיגול עד שיפגל בכולו. והנה הר"ם נקט מזבח הפנימי ומסיים אינו פיגול עד שיזה את כולם ובאמת הר"ם נקט לשון המשנה דפ' ב"ש אבל באמת בפו"ש הנשרפין בפר ושעיר יה"כ כל המ"ג הזיות היינו בקה"ק ובהיכל וד' מתנות על המזבח הפנימי וז' הזאות על טהרו כולם מעכבין זא"ז וכן י"א הזאות בפו"ש הנשרפין כולם ואין פיגול אלא אם חישב בכל הזאות ואם חישב במקצת ולא בכולן הוי חצי מתיר וכן מפורש דמ"ב מ"ג הזאות כו' וע"ש בגמ' דאם היו י"ג פרים ביה"כ כגון שנשפך הדם עיין ר"מ הל' עיוה"כ פ"ד כ"א הזאות שלו הוי כולו מתיר דמתיר אימוריו לגבוה ע"ש. והנה כל הסוגיא דב"ש ומנחות שהבאנו לעיל דמבואר דבחטאות הפנימיות נעשה פיגול בהזאות עכצ"ל דאזלי למ"ד דיכולים לפגל בפנים בדבר הנעשה בחוץ כיון דבפו"ש הנשרפים לא משכחת לה פיגול לאכילה רק להקטרת האימורין או על הזאה אם כן בהזאה בפנים אינה פוסלת מחשבה אם חישב במקצת הזאות שיזה שאר הזאות שלא בזמנו חדא דאין מתיר מפגל את המתיר ובהזאה אחרונה ל"ש כלל מחשבה אם כן ל"מ בראשונות דאין מפגלין בחצי מתיר עכצ"ל דחישב על השיריים לשפוך או להקטיר האימורים למחר וכ"ז למ"ד מפגלים בפנים בדבר הנעשה בחוץ אבל לר"י דסובר דבפנים אם חישב ע"ד בחוץ אינו פיגול ומפורש בדבריו דהי' עומד בפנים ואמר ע"מ לשפוך שיריים למחר או להקטיר אימורין למחר לא פיגל ע' זבחים מ"ד ע"ב ומנחות דנ"ד אם כן בהזאות שבפו"ש הנשרפים שהם בפנים לא משכחת פיגול כלל וכ"כ התוס' שם ובמנחות ובגיטין בסוגיא דכהנים שפגלו במקדש שהקשו דמבואר שם דר"י סובר דהתורה האמינתו לכה"ג ביה"כ דכי אמר פיגול נאמן היינו לפנים והקשו הא כאן סובר דלא פיגל כלל ותי' דעכ"פ פסול הוא מבואר להדיא דלר"י לא משכחת פיגול כלל בזה בהזאות שמבפנים אם כן ד' הר"ם תמוהין דכאן כתב דבמזבח הפנימי אם נתן א' כו' עד שיזה כולם וא"כ בכולם הוי פיגול ובה' ה' ו' מביא דברי ר"י ופוסק כוותי' ולר"י לא משכחת כלל פיגול בהזאות הפנימיות כמ"ש. והנה לעיל כתבתי דבהזאת פנים אם חישב על פנים כגון שיזה קצת הזאות למחר הוי פיגול אי לאו דמתיר כו' ונמשכתי אחר דברי הר"מ. אבל דבריו צ"ע מאוד דמבואר כאן בש"ס להדיא דר"י יליף משלמים דאין פיגול רק במעשה חוץ אבל בפנים אין פיגול כלל ע"ש בדמ"ד. וגם זה צ"ע דהמשנה ב"ש וב"ה דאמרי במזבח הפנימי אין פיגול כיון דמעכב וכן הסוגיא שם ובדמ"ב ר"מ וחכמים כולם סוברים דבמתנות הפנימיות מפגלים דלא כר"י ורב פסק הלכתא כר"י. אך זה אין קושיא כ"כ דיכול לפסוק הלכתא אפילו נגד הרבה תנאים. אך ד' הר"ם תמוהים מאוד דפוסק הלכה כר"י ומביא קודם לכן ד"ז דאינו פיגול כי כולם כא' חשובים ול"ל הא בלאו הכי אין פיגול כלל בפנים וצריך עיון גדול. גם במש"כ לעיל דאם פיגל בא' מד"ע לא יזרוק הדם כיון דנקבע בפיגול ופסולים אסור להקריב על המזבח והנה הדין מוסכם בפיגל בשחיטה לא יקבל הדם כלל אבל אם פיגל בקבלה או בהולכה לשיטת הר"ם פ"ג מפסהמ"ק הי"ט דכ"ש מקדשין דם הפסול שנקרב אם כן אסור לשפוך כמו דאם עלו לא ירדו וצריך לזרוק ועלח"מ פלפל בד' הר"ם ועיין בטה"ק דע"ג כ' דדין זה הוא דווקא בדמים הניתנין על המזבח אם כן הכלי מקדש וגם בזריקה אויר המזבח מקדש ע"כ אפילו דם פסול יזרוק אבל בדמים הנתנים בקה"ק בין הבדים או בהיכל על הפרוכת דזורקן על הארץ אם כן ל"ש אויר מקדש אם כן תיכף כשמגיע חוץ לכלי באויר הזריקה ה"ל כירוד ובירוד לא יעלה ע"כ ד"ז של הר"מ רק בדמים הנתנים על המזבח ע"ש ודבריו נכונים ודפח"ח: