ועתה נבאר דין שלמים עם לחם והיא קרבן תודה והיא בנדבה. וג"כ כשר מכל מין בהמה וטעונה סמיכה ונסכים ושחיטתו וזריקת דמו שוה לשלמים אך צריך להביא מ' חלות י' חמץ ול' מצה וסדר עשייתם עיין ר"מ כאן פ"ט. וכ"ה דמביא כ' עשרון סולת ועושה מן עשרה עשרון י' חלות חמץ וכיצד מחמצן מביא שאור כדי חימוצן ונותנו לתוך העיסה ונתחמץ. ואם חמץ נוקשה חשוב חמץ למ"ד דאורייתא ע' תוס' חולין ק"ב ופסחים בסוגיא דא"ע ובפ' כל המנחות בתוס' שם דהוי חמץ לענין תודה ויש שום לימוד ע"ז וע"ש דאף דנוקשה הוי חמץ לענין תודה לכתחלה מודים דמצוה בחמץ גמור ודעת הר"מ בנוקשה לענין חמץ ולענין שיאור צריך אריכות ע' באחרונים לה"פ. ומן י' עשרונים עושין ל' חלות מצות כל חלה שליש עשרון והם ג' מינים י' חלות מאפה תנור וי' חלות רקיקי' וי' חלות מרבכות ומביא חצי לוג שמן והוא הל"מ לתת הסולת בחצי רביעית היינו שמינית הלוג שמן ואח"כ לש ואופה אותם. והרקיקין אחר אפייתן מושח אותם בשמינית הלוג שמן והרבוכה חולטה ברותחין ואופה מעט וקולה אותם בשמן ונותן רביעית שמן הכלל ברבוכה במין א' נותן שמן כשני המינים חלות ורקיקין וד' מינים שבתודה מעכבין זא"ז. ומעשה הלחם הוא בחוץ לעזרה והכסף משנה לא הראה מקום ד"ז דאפייתן חוץ לעזר' ועמ"ל מ"ש בשם הבה"ז. וכשמנתח את הבשר נוטל האימורין וחו"ש ונוטל ד' חלות חלה א' מכל מין ודוקא שלמים ונותן הכל ע"י הבעלים כשלמי' והלחם נותן למעלה והכהן מניח ידו למטה כדלעיל ומניף והחו"ש וד' חלות זוכים הכהנים וזה נקרא מורם מתודה. ונאכל ליום ולילה והבעלים נוטלים כל הבשר וכל החלות ואוכלים ג"כ רק יום ולילה ולא יותר דכן גזירת הכתוב גבי תודה דנאכל רק ליום ולילה כחטאות ואשמות ואפילו היה בעל התודה כהן נאכל הלחם דאינו קרוי מנחה. ומבואר בש"ס דמנחות דע"ז ע"ב והקריב ממנו מן המחובר א' שלא יטול פרוס מכל קרבן שלא יטול א' על חבירו. וד"ז שלא יטול פרוס מביא הר"מ כאן וגם שיטול חלה א' מכל מין מביא כאן בהכ"א אך שיטול מן המחובר אינו מביא כלל. ורש"י פי' שיהי' מן המחובר היינו שיהי' כל החלות בכלי א' כשיטול התרומה והתוס' כתבו דאפשר אין צריך אלא מוקף כמו תרומה ומביאין ראי' וכתבו דאף בכלי אחד אפשר דבעי נגיעה על כל פנים ד"ז בין לפירש"י בין להתוספות אין שום חילוק. וצ"ע על הר"מ שהשמיטו ומבואר בש"ס כאן במנחות ובכ"מ דשמואל סובר דצריך לאפות מ' חלות למצוה ובדיעבד אי אפה ד' חלות מכל מין א' יצא אך הפרשה של התרומה צריך להיות בעודה עיסה דלאחר אפייה אין הכהן יכול ליקח מכל מין דאינו נוטל פרוס כמש"ל. אך מפריש בעודו לישה ואופים שלמים. ובמשנה למלך רמז לדברי הר"ן והרא"ש נדרים די"ב ושם מבואר דהפרשה בלישה היינו שהיו לשין מכל מין י' חלות והכהן הי' מפריש ד' ואח"ז היה לש מכל מין ביחד ונעשה א':
מנחת חינוך · סימן קמ״א, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
