ובאמת אין דבריהם מובנים ל"ל זה ואי משום שצריכין להפריש א' מעשר כמו דמשערינן הי' חלות שהיו שונין והוא נוטל א' מעשר ה"נ בחלה א' יכול ליטול א' מעשר. ונלע"ד הטעם לזה כיון דמבואר בש"ס הא דמפריש א' מעשר דנפקא לן מתרומת מעשר וקי"ל דאין לעשר מאומד וכ"ה בר"מ פ"א מה' מעשר רק במדידה או במשקל אם כן כשאופה השלשים חלות מעשרה עשרונות מודד לכל חלה שליש עשרון אעפ"י שאין בקודש שליש עשרון כיון שעשייתו בחוץ מודד בעשרון של חול והי' לוקח חלה אחת מעשרה במדה אבל אם היה אופה חלה א' מכל מין וכל חלה היה ג' עשרונות ושליש אם כן אחר לישה דהיה צריך להפריש חלק המעשר לא היה יכול למדוד והיה צריך להיות במשקל ומבואר במנחות פ"ז ובר"מ פי"ג ממעה"ק חביתי כה"ג כו' דאי בכלי כו' כיון דבקללה כתיב לאו אורח ארעא ע"ש ועיין רש"י ובתוספות דמשקל הן בעיסה והן בסולת הי' סי' קללה ובעיסה לד"ה ע"ש. אם כן פירשו שפיר דהיו אופין י' חלות דאי חלה א' לא היה יכול להפריש אלא במשקל ולאו אורח ארעא כנל"ב. ומכל מקום בדיעבד נ"ל דאפשר על אומד ג"כ יצא כמו גבי מעשר בדיעבד אפשר דיצא ויבואר אם ירצה השם במקומו. וער"מ פי"ב מפסולי המקודשים כמה דינים שיש תודה שא"צ לחם. ואם באתי לכתוב כל דיני המצוה צריך חיבור מיוחד. ובח"ז לקצר אני צריך:
מנחת חינוך · סימן קמ״א, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.