מנחת חינוך · סימן קמ״א, ד׳

ולאחר התנופה מולחין האימורין ומקטירן ע"ג המזבח והחזה והשוק נוטלי' הכהני' ושאר הבשר נוטלים הבעלים ובין חלק הבעלים ובין חלק הכהנים נאכלין לב' ימים ולילה א' ולמי נאכלין ובאיזה מקום נאכלים יבואר אי"ה במק"א. ואין הכהנים זוכים בחו"ש עד שיקטירו האימורים כ"ה בר"מ כאן מברייתא דפסחים י"ט ונראה מלשון הברייתא דדוקא כהנים אין אוכלין החו"ש קודם הקטרת אימורין אבל הבעלים אינו מבואר דאפשר הם רשאים לאכול הבשר קודם הקטרה אך במ"ל כאן פט"ז ה"ד כ' דה"ה הבעלים אין רשאים לאכול קודם הקטרה וה"ר מד' הר"מ בפסה"מ וכ"ד התוס' בביצה דף כ' ע"א. ועצל"ח שם פלפל הרבה בד"ז מנ"ל לתוס' דבעלים ג"כ אין אוכלים ע"ש באורך. גם מבואר בש"ס דאם נטמאו האימורין או נאבדו זוכים הכהנים בחו"ש והר"מ לא הביא ד"ז ועצל"ח שם. וע' תוספות פסחים שם ד"ה עשאום דעתם דאף שמה"ת ראוי להקטיר האימורין רק מדרבנן ל"ח ה"ל כמו שנאבדו וזוכים הכהנים בחו"ש ועצל"ח ביצה כ' דדעת הר"מ אינו כן רק כיון דמה"ת חזי להקטרה אין זוכים בחו"ש ופלפל גם כן באורך. וכמדומה שבס' ט"א מפלפל ג"כ בד' התוס' ואינו ת"י. וברש"י עירובין נ' מבואר דמברכין על התנופה ברכת המצוה אך לא נתבאר מי המברך אי הכהן או הבעלי' ולפ"מ שהביאו בתוס' מנחות ד' רש"י שעיקר מצות תנופה על הבעלים ע"כ אינו מזיק החציצה לכהן אם כן הבעלים מברכין. אך לדברי התוספות צ"ע ואפשר ששניהם מברכין הבעלים והכהן ופשוט דברכת הכהן היא אשר קדשנו בקדושתו של אהרן. אף דמצוה בבעלים ג"כ מכל מקום הא דהמצוה על הכהן הוא גזירת הכתוב מחמת כהונה וז"פ. ובר"מ אינו מבואר זה וע' משנה למלך פ"א ממעה"ק.