מנחת חינוך · סימן קמ״א, ג׳

ולאח"ש מקבל ומוליך הדם וזרקו על מזבח החיצון וזריקתו שוה לעולה דזורק במזרק ב' מתנות שהם ד' למטה מחוט הסיקרא הכלל הזריקה שוה לעולה ולאשם. ולאחר שזורק את הדם מפשיט ומוציא את האימורין ואיזה הם אימורין כתבתי למעלה. ומנתח הבשר ומפריש החזה ושוק הימין ושיעור החזה והשוק עיין ר"מ כאן. ונותן האימורין וחזה ושוק ע"י הבעלים החלבים למטה וחזה ושוק למעלה וב' הכליות ויותרת הכבד למעלה מהם. ובכ"מ כתב טעם להר"מ דיותרת וב' כליות למעלה מכולם וכהן מניח ידו ת"י הבעלים ומניף הכל במזרח ומבואר דעת הר"מ דדוקא במזרח. אבל דעת רש"י דכשר במזרח וכ"ש במערב. ובכ"מ תמה על הר"מ דנראה מהש"ס כרש"י דכ"ש במערב. וע' תוס' מנחות וסוכה מ"ז ע"ב הקשו היאך מניח כהן ידו ת"י הבעלים הא הוי חציצה ודעתם דכהן אוחז באימורין עצמם. אבל דעת רש"י כפי מה שהביאו התוס' וכ"ד הר"מ דכהן מניח ידו ת"י הבעלים ולא איכפת לן בחציצה דכן גזירת הכתוב וע"ש בתוס' מה שמפלפלים בזה וכ"כ תוס' קדושין. וכיצד הוא התנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד כ"ה במשנה ובר"מ כאן אבל תוס' במנחות מסתפקים דאפשר רק בשהל"ח בעצרת דנידון על פירות האילן כך אבל בתנופות שלמים א"צ לזה דהטעם כדי לעצור רוחות רעים וטללים רעים ל"ש כאן ע"ש. ואם שותפים הביאו שלמים אין כולם מניפין רק הא' מניף בעד כולם. ונשים שהביאו שלמים טעונים תנופה אך הכהן בעצמו מניף אבל אשה אינה מניפה דאתמעט מקרא דבני ישראל ומבואר בזבחים דמרבינן גרים ועבדים משוחררים לתנופה. מבואר דעבד שאינו משוחרר א"ד לאשה בכה"ת. ואפס אם נאמר דהאי כללא הוא רק במצות עשה שהז"ג מכל מקום כיון דצריך ריבוי אפילו על משוחרר דמבני ישראל נתמעט אף משוחרר אם כן משוחרר דנתרב' נתרבה אבל אינו משוחרר אינו מניף כנ"פ. וכ"ה להדיא בסנהדרין דמבני ישראל נתמעטו עבדים אם כן כאן נמי. וח"ע וחב"ח ודאי חייב אף דבסנהדרין ממעטינן ח"ע וחב"ח ג"כ היינו דאיכא שני מיעוטי בני ישראל מבני כו' וחד ממעט עבד וחד ממעט ח"ע וחב"ח אבל כאן דליכא אלא חד מיעוט נתמעט עבד לבד אבל לא ח"ע כנ"ל. ותנופה אינו אלא ביום כ"ה בר"ם פ"ד ממעה"ק. ובתוס' קדושין הקשו ל"ל קרא למעט נשים הא בלאו הכי ה"ל מעשהז"ג ועיין באחרונים ואין כאן מקומו. וז"פ דאם בעל השלמים בעצמו כהן דהדין דהוא בעצמו עובד בקרבן שלו אם כן א"צ כהן אחר להניף כי הוא בעלים ויוצא ג"כ בתורת כהן כי בעצמו עובד וז"פ. ובמנחות ל"ג מבואר גבי סמיכה דממעטינן מידו ולא עבדו ולא שלוחו ולא אשתו בתורת שליחו' וכ"ה בר"מ פ"ג ממעה"ק. ובתנופה אינו מבואר זה בש"ס וגם ל"מ בר"מ אפשר דיכול לעשות שליח לעבדו ולאשתו דל"מ מיעוט לזה בש"ס. אך באמת עבד ואשה אפשר כיון דליתנייהו בדנפשי' אין נעשים שליח אך איש דאיתא בדנפשי' אפשר יכול לעשות שליח וזה צ"ע ופלפול רחב. ובש"ס מבואר דעכו"ם ג"כ אתמעט מתנופה אך למה דקיימא לן להלכה דאם עכו"ם הביא שלמים מקריבין עולות אם כן ל"מ תנופה אצלו ועיין תוס' שם. ומבואר בש"ס מנחות צ"ג לתנופה לכפר כו' אלא לומר שאם עשאו לתנופה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר וגבי סמיכה מבואר ג"כ זה והר"מ מביא זה גבי סמיכה פ"ג ממעה"ק וכאן גבי תנופה לא הביא זה אבל באמת שאין התנופה מעכבתו ובפרט שהוא אחר זריקת דם ע' תוס' שם.