מנחת חינוך · סימן י״ד, ה׳

ולפמש"ל דאם העכו"ם בעצמו מצווה הוא מוזהר בכ"ש דשיעורין לישראל נאמרו ולא לב"נ אם כן ה"ה דמוזהר אפילו שלכד"א לדעת הריב"ל ומהרש"ל בשבועות הובאו במ"ל פ"ה מהלכות שבועות לר"ש דסובר כ"ש למלקות ה"ה גם כן שלכד"א ועיין בשער המלך ולקמן בחיבורינו ב"ה במצות ב"נ על כל פנים לדעתם מוזהר גם כן שלכד"א. ובהיותי בזה ראיתי להזכיר כאן הגם שעיקר מקומו לקמן מכל מקום כתבתיו כאן דלפ"מ דקיימא לן כר"א דכ"מ שנאמר ל"ת אה"נ במשמע אם כן אמ"ה דב"נ מוזהר עליו וכן לאו זה דמוזהר כמ"ש אם כן אסור בהנאה גם כן לב"נ אף דבפסחים מבואר דאמ"ה מותר בהנאה דאתקש לדם במשנה תורה מכל מקום אצל ב"נ ל"ש ההיקש די"ג מדות ל"ש אצלם. אך באמת מותר להם מחמת מי איכא מידי דלישראל שרי וכו' וכיון דלישראל מותר בהנאה שרי גם לב"נ ע' סנהדרין. אך לדעת הר"מ פ"ט מהלכות מלכים דמפרכסת מותר לישראל ואסור לב"נ עיין שם בכ"מ אם כן אפשר דאמ"ה אבה"נ לב"נ ועי' באחרונים שמשמעות הלשון לא תאכל וכו' משמע לר"א אה"נ ואפילו אם נאמר כסברא זו דמי איכא מידי ואמ"ה מותבה"נ לב"נ כיון דלישראל מותר, על כל פנים במצוה זו שלא מצינו היתר הנאה ועיקר אזהרה על הב"נ דישראל מצווה לאכול אם כן אסור ג"כ בהנאה וכיון דמוזהר על הנאה אפשר ג"כ דעונשין אותו על הנאה לדעת הרב המגיד פי"ד מהמ"א דלכך אין לוקין על הנאה דהוי שלכד"א ע"ש ובמ"ל פ"ה מה' יסוה"ת או דהוי כדין ח"ש אם כן כיון דב"נ מוזהר על ח"ש ושלכד"א כמש"ל אם כן נענש על הנאה ג"כ וגם שיטות הרבה דלוקין תמיד על הנאה רק על כל פנים הנאה מכזית כיון דאפקי' רחמנא בלשון אכילה עצל"ח סוגי' דחזקי' ור"א בפיסקא והרי אמ"ה אם כן כיון דבב"נ אכילה ג"כ כ"ש אם כן עונשין אותן על הנאה כ"ש ואזהרתן וכו' אך לפ"מ שהביאו האחרונים עמ"ל כיון דאין הנאה מפורש בקרא ע"כ אין לוקין אם כן אפשר דג"כ אין ב"נ מוזהר וצ"ע וע"ל דיני ב"נ באריכות וע"ל כתבתי לד' המכילתא עובר העכו"ם בכמה לאוין מחמת לאו דב"נ ג"כ ומחמת ערל ולפ"ד אפשר על לאו דערל כיון דנוכל לומר לישראל אזהר רחמנא אם כן מן התורה נימא דלעכו"ם ג"כ אזהר כמו כל הלאוין שבתורה דרק לישראל נאמרו אף שנוכל לו' דלב"נ ג"כ וש"ה דהתורה אזהר לנכרי לחוד אבל בכ"מ מן התורה שיהא עובר וגם על הלאו דב"נ מן התורה שיהא מוזהר אפשר דהתורה הזהירה דוקא לישראל ונ"מ לענין מלקות כמש"ל אבל לב"נ למה נאמר דהוא בכלל וצריך עיון גדול :