מנחת חינוך · סימן י״ד, ד׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ונוהגת וכו'. ע"ל מצוה י"ג והנה להראב"ד דלאו זה הוא משום שלא למנויו נמי נוהג בכל החייבים במצות חוץ מחרש שוטה וקטן כמו בכל הלאוין אך להאכיל קטן בידים דבכל הלאוין רוב שיטת הראשונים דאסור להאכילם בידים מן התורה מכל מקום כאן כבר הבאתי דהת"ו פסחים פ"ח ד"ה שמעת דבמקום מצוה לא שייך זה ואפילו אם אין מצוה כגון אם קטן אכל פסח אין כאן חינוך גם הבאתי ד' הר"ן נדרים ל"ו דלמ"ד שה לבית אבות לאו דאורייתא דמה"ת הקטנים א"צ למנות על הפסח ומכל מקום אוכלים אף על פי שלא נתמנו ול"ש לא תאכילום דאין פסח נאכל אלא למנויו ה"מ בראוי להמנות אבל קטנים דלאו בני הכי לית לן בה אם כן מותר להאכיל לקטנים דאין איסור שלא למנויו אלא בראוי להמנות וקטנים א"ר להמנות אם כן ח"ש נמי ועי' לעיל. ואינו מבואר בראב"ד אי לוקין על לאו זה אך דהוא פשוט מן התורה לא ילקה ככל הלאוין שבתורה ודעת הכסף משנה בדעת הר"מ דשלא למנויו א"ע אלא בעשה ע"ש. ונראה דהנמנה על שני פסחים כאחד דמבואר בר"מ פ"ג מהש"ס דאינו אוכל משום א' מהם דאין נמנין על שני פסחים כאחד אם עבר ואכל עובר בלאו הזה כיון דאין נמנין על שני פסחים ה"ל כאילו לא נמנה על שום א' והו"ל נאכל שלא למנויו ואם נמנה על שני פסחים איזה שירצה דג"כ אינו אוכל מטעם אין ברירה אין לוקין דבדאורייתא א"ב מחמת ספק והדברים עתיקים. אבל בנמנה בפ"א על שניהם כאחד נראה דה"ל שניהם שלא למנויו ולוקין ע' פסחים פ"ח ע"ב ותוד"ה והתניא ובאתי לעורר. וח"ע וחב"ח דאינו אוכל משל רבו ולא משל עצמו דאין חלקו נמנה על של רבו וגם אין חלק רבו נמנה על שלו בודאי אם אכל אחד לוקין דחציה אחת עבר בלאו ויבוארו עוד אי"ה דיני ח"ע וחב"ח. ונראה גם כן דכל הדינים המבוארים במצות הקודמות נוהג ג"כ כאן דאפילו בנפסל בפסח עובר ג"כ בלאו הזה דשלא למנויו. ועוד דינים שכתבנו בלאוין לענין תשובה ולענין כדר"א נוהג ג"כ כאן וא"צ לכפול הדברים דלאו הזה ככל הלאוין שבתורה ופשוט. אחר כתבי כל הנ"ל מצאתי בצל"ח בסוגי' דמאי תיקן כ' כדברינו הנ"ל דדעת הר"מ גם כן דהעכו"ם בעצמו מצווה ע"ז והא דלא חשיב לי' בסנהדרין כיון דאינו תמידי כמ"ש וגם כ' שם דאף בנפסל מכל מקום עובר בלאו הזה וה"ר משבירת עצם דשם דרשינן בו ולא בפסול אבל כאן לא דרשינן כן ע"ש וכמש"ל והנאני מאוד. אך מ"ש הצל"ח דמ"ש הר"מ המאכיל עובר הוא מחמת לאו דלפ"ע אינו נוח לי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.