מנחת חינוך · סימן י״ד, ג׳

והנה לדעת הר"מ והרהמ"ח דאיסור על המאכיל צריך כזית כמו בכל איסורים שהישראל מוזהר וכ"ה בר"מ להדיא כאן המאכיל כזית אבל לדעת הסמ"ג דהאוכל מצווה אם כן העכו"ם מצווה אף על כ"ש דשיעורין לישראל נאמרו ולא לב"נ עיין ר"מ מלכים פ"ט וגם אם נתערב חתיכת פסח ברוב בבשר חולין דמה"ת חב"ת בטל לדעת הר"מ אין מוזהר המאכיל דבטל ברוב ולדעת הסמ"ג דהאוכל מוזהר ולב"נ אפשר ל"מ ביטול עפמ"ג יו"ד סי' ס"ב. ולפמש"ל דעכו"ם מוזהר בכל גוונא שלא לאכול פסח לד' רש"י דהוי ממון גבוה וה"ל גזל וא"כ אסור לאכול אפילו על ידי ביטול אף אם נאמר דגם לב"נ מהני ביטול ע"ש בפרי מגדים מכל מקום כאן ל"ב דממון בעלים לא בטל ע' ביצה ל"ח ומ"ל מ"ג או ממון הדיוט ולקמן ה' מע"ש הבאתי ד"ז בשם האחרונים על תוס' מעילה פרוטה בכיס זה הקדש ע"ל מצוה רמ"ז. ודעת הראב"ד בהשגות דלאו הזה הוא שלא למנויו דמי שאינו מנוי על הפסח ואוכל מן הפסח עובר על לאו הזה ועיין יבמות ע' ע"ב תוד"ה אלמא ומהרש"א שם. ונ"ל ג"כ דאסור בהנאה לדידן דקיימא לן כר"א ולא מצינו שיפרוט הכתוב היתר. אך קשה מהסוגיא שהבאתי לעיל נימא דא"ב בין חזקי' לר"א ולפי זה אף לדעת תוס' שהבאתי לעיל דחלק הבעלים הוא ממון הדיוט ורשאי לקדש בו אשה אם כן בפסח דוקא שקידש בחלקו אשה המנוי' על פסח זה אבל אם מקדש אשה שאינה בחבורה זו כיון דלדידה אבה"נ אינה מקודשת ע' באה"ע: