מנחת חינוך · סימן י״ד, ב׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ופשוט המאכיל אפילו לעכו"ם חרש שוטה וקטן ג"כ עובר בלאו הזה דבב"נ ל"ש זה אבל עכו"ם חייב בכ"ע ופשוט. ולכאורה יש רמז ראיה להסמ"ג דעכו"ם בעצמו מצווה דמבואר בפסחים ג' ההוא ארמאה דסליק ואכיל פסחים וכו' בדקו בתרי' ואשכחי' ארמאה וקטלוהו ולכאורה אמאי קטלוהו אם אינו מוזהר ע"ז. אבל לדעת הסמ"ג דהוא עצמו מוזהר ע"ז ואזהרתן לב"נ זו היא מיתתן ע"כ קטלוהו ע"ש בסנהדרין ואינו ראיה גמורה דאשכחי' דעכו"ם הוא ואינו מחזיק בז' מצות גם כן ע' רמב"ן פ' וישלח גבי שכם ומכל מקום נראה דל"ק על הסמ"ג מה שהק' דלא חשיב בסנהדרין מצוה זו יע"ש דקאמר דשוא"ת לא קחשיב אם כן אפשר ג"כ לומר דחשיב רק מצות שלהם שנוהג לעולם בכל מקום ובכ"ז. אבל מצוה זו שאינו נוהג אלא בזמן המקדש ובירושלים לא קחשיב אבל מכל מקום שייך שפיר לומר שנצטווה כמו שנצטווה בז' מצות והוא ציית מדוע יגרע עוד ממצות שנצטווה ע"כ דברי הכסף משנה אינם מובנים ובודאי מצא הר"מ זה באיזה מקום ואפשר דהאוכל ג"כ מוזהר לדעת הר"מ ג"כ וצ"ע. אבל דעת הסמ"ג מבואר בהדיא דאין המאכיל עובר רק האוכל וצ"ל כמ"ש והוא פשטא דקרא. ועי"ל להסמ"ג דלא קחשיב אלא מה שמצווים כישראל אבל מה שישראל אינו מצווה ואדרבא מצוה איכא לאכול רק ב"נ מוזהר לא קחשיב עיין תוס' סנהדרין נ"ט ד"ה ליכא מידעם דבדבר שהוא מצוה לישראל ל"ש להקשות מי איכ' מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור. אך הדרנא בי דמבואר שם דעכו"ם ששבת או שעסק בתורה חייב אע"ג דלישראל מצוה וע"כ כדכתיבנא דאינו נוהג בכ"מ ובכ"ז לא חשיב או אפשר דדבר המפורש בקרא לא חשיב אף דחשיב שם ש"ד דמפורש בקרא יש לחלק. עוד נלפע"ד לדעת רש"י קידושין וב"ק שהבאתי לעיל דקדשים קלים אח"ש אפילו חלק הבעלים גם כן הוי מ"ג רק משלחן גבוה קזכו לאכילה אבל לקדש בו את האשה אינו שלו דהוא מ"ג אם כן נראה דאם עכו"ם אוכל קדשים קלים שלמים או פסח עובר ג"כ על גזל כי ב"נ מצווה על גזל מ"ל גזל הדיוט או גזל גבוה. אך לישראל זכה להו רחמנא לאכול אבל למאן דלא זכה רחמנא הוי גזל גבוה אם כן עכו"ם שאכל קדשים קלים כיון דממון גבוה ה"ל גזל והם מוזהרים על הגזל וחייב מיתה על הגזל אפילו בפמש"פ ע' סנהדרין ור"מ ה' מלכים ע"כ קטלי' לההוא עכו"ם מחמת שעבר על גזל דמצווה ב"נ ע"ז. וע' פ' ויקרא כתבתי כיו"ב לענין מעילה והדין דין נכון אפילו לשיטת התוס' דחלק הכהנים הוי מ"ג אם כן אסור לעכו"ם לאכול מחלק הכהנים דהו"ל גזל גבוה ולא גרע גזל גבוה מגזל הדיוט והוא דבר נחמד ואמיתי בעזה"י. ועיין סוגיא דבכורות ואה"ע כ"ח במקדש אשה בבכור ובח"מ וב"ש.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.