מנחת חינוך · סימן י״ד, א׳

שלא וכו' התושב זה שקיבל וכו' ושכיר וכו'. ע' פ' הנ"ל ובפ' הערל ר"ע דריש שם לגר שמל ולא טבל והר"מ אינו מביא כאן גר שמל ולא טבל מכל מקום ודאי הדין כן כיון דקיימא לן דכעכו"ם גמור הוא ועלח"מ פלפל בדברי הר"מ ובכ"מ ואין נ"מ כ"כ לדינא דודאי הר"מ מודה לזה וקצרתי. ובסמ"ג מביא מכילתא דהפסוק הוא לעכו"ם מהול ולעכו"ם שקיבל עליו ז' מצות. ולכאורה נ' שחולק עם הש"ס דידן ומד' המכילתא נראה דאם העכו"ם אינו מהול ולא קיבל עליו ז' מצות עובר בכמה שמות לאו דערל וב"נ ולאו זה ג"כ עש"ס דילן. והנה בסמ"ג נראה דהלאו הוא באוכל אבל הר"מ והרהמ"ח סוברים דהלאו קאי על המאכיל. ובאמת ד' הסמ"ג צ"ע נהי דאפ"ל דעכו"ם ג"כ נצטוו לא כמ"ש הכסף משנה דל"ש זה דלא ציית הא באמת מבואר בסנהדרין דעכו"ם נצטוו על כמה מצות אם כן ה"נ. אבל באמת לא מצינו זה בסנהדרין דעכו"ם יהי' מצווה שלא יאכל הפסח כמו שמצווה על אכילת אמ"ה וכל המצות שלא נצטוו מקודם רק על ידי מרע"ה לא מצינו שיהא העכו"ם מוזהרים ע"ז ע"כ אתי הלאו להמאכיל ע"ש בסנהדרין. והנה כל הדינים שביארנו לעיל במצוה הקודמת שייכים כאן ואסור להנאות את העכו"ם בפסח דקיימא לן כר"א דאה"נ משמע. מכל מקום מ"ש בלאו דלעיל ובלאו זה וגם לקמן הדין כן בערל דאסור בהנאה קשה דפכ"ש כ"ג ע"ב מקשה מכדי אותבינהו כל הנהו קראי ושנינהו חזקי' ור"א במאי פליגי. ולפמ"ש י"ל דבלאוין אלו פליגי דלחזקי' מותר בהנאה ולר"א אסור בהנאה וער"מ במ"א פ"ו ובלחם משנה ויבואר לקמן בחיבורי אי"ה.