מנחת חינוך · סימן י״ג, ו׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

והנה לאו זה נוהג בכל החייבים במצות הן אנשים וכו' וכל הנחשבים למעלה חוץ מחרש שוטה וקטן דלאו בני מצות נינהו ככל הל"ת שבתורה. אך לדעת הרהמ"ח דהוי לאו שאב"מ חקרתי לעיל אי נשים מצווים על לשאב"מ וא"צ לכפול. וגם נ"ל דאם הבן נכר הוא קטן ודאי לאו בכלל ב"נ הוא דאין לו דעת וכן אפילו הוא רשע ומרשעת מכל מקום הו"ל כתינוק שנשבה לבין העכו"ם כיון שאינו עושה בזדון מרצונו דהוא קטן ומכ"ש ח"ש שהרשיעו א"ע המאכיל בלאו זה כ"נ פשוט ע' בה' ריבית ובה' מילה וראיתי בסמ"ג מצוה שנ"ד מביא המכילתא ל"ל קרא דעכו"ם אסור בפסח ת"ל מקרא דב"נ ואר"י דמיירי דקיבל עליו ז' מצות חזינן דאם קיבל עליו ז' מצות אינו ב"נ ואני כתבתי לעיל דמח"ש ג"כ בכלל. זה טעות דעכו"ם אינו מצווה על שבת אבל ישראל שמצווה על שבת אם מח"ש ג"כ הוא בכלל ב"נ וז"פ. ולענין תשובה על לאו זה גם אם צריך לבזבז ממונו מבואר לעיל ע"ש וא"צ לכפול הדברים:
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.