מנחת חינוך · סימן קל״ט, א׳

שלא יאכלו הכהנים כו'. עיין ר"מ פי"א ממעה"ק ופ"ב מפסולי המקודשים וכ"ה. הנה בחטאת הפנימית שעוברין בלאו על אכילתו הוא דעת ריה"ג זבחים פ"ב ולדידי' חטאת החיצונה שנכנס דמה לפנים שפסולה ונשרף אינו מוכח מקרא זה רק מפסוק הן לא הובא כו' אם כן בחטאת החיצונה שנכנס דמה לפנים לא מצינו לאו אך ר"ע סובר דפסוק זה מיירי בחטאת החיצונה שנכנס דמה לפנים עוברים בלאו הזה. והנה הר"ם שפסק בה' פסה"מ דדם חטאת החיצונה שנכנסה לפנים נפסלה מפסוק זה אם כן אינו מוכח לאו בפרים הנשרפים והר"מ פסק כאן דלוקין בפרים הנשרפים מלאו זה ועי' בלח"מ. והנה להלכה הן בחטאות הפנימיות והן בחטאות החיצוניות שנכנס דמם לפנים עוברים בלאו באכילת' ודינם ככל מאכלות אסורות לכה"ד אין צורך לכפלם. והנה הדינים של חטאת הנשרפת כדינו כתבתי לעיל איזה הם הנשרפין. כעת נכתוב הדינים באיזה דרך נפסלו חטאות החיצוניות שנכנס דמם לפנים. כל חטאות שדינן לזרוק על מזבח החיצון וקיבל דמם בכלי והכניסו להיכל אפילו קיבל דמם בשני כוסות והכניס כוס א' לפנים נפסל החטאת וכוס השני הנשתייר ג"כ נפסל ולא יזרוק כלל. ודינו כדין קדשים פסולים ונשרפים בעזרה לא מחוץ למחנה עיין ר"מ פ"ד ממעה"ק. ואי דוקא אם זרק בהיכל נפסל הדם או אפילו על הכניסה לחוד יתבאר בסמוך. ונראה דגם אם הכניס לאולם נפסל אם הכניסה לחוד פוסל דאפשר היכל ואולם חדא קדושה היא. ואפילו אם הם ב' קדושות נראה דנפסל כיון שהוא שלא במקומו ע' בזבחים דפ"ב ואי היכל ואולם חדא קדושה יבואר בחיבורי לקמן אי"ה והוא ביומא דמ"ד ע"ב. ועי' בש"ס דאם חישב להביא הדם לפני ולפנים ונכנס רק להיכל וחזר והוציאו לא נפסל הדם כיון דחישב לכנוס לפני ולפנים ומוכח שם מקרא והר"מ השמיט זה. ובלחם משנה ומ"ל עמדו בזה ונראה שם בש"ס דאפילו כיפר בהיכל כי לר"י ור"ש לא נפסל רק בשכיפר מכל מקום כיון דחשב להכניס לקה"ק לא נפסל. ול"ד חטאת החיצונית אלא אפילו חטאת הפנימית כגון פר הע"ד ושעירי ע"ז דדינם לזרוק הדם בהיכל והכניס הדם לפני ולפנים נפסל הדם משום זה דאשר יובא וזה נפשט שם באת"ל דזה הוי שלא במקומו וכ"ה בר"מ ובהרהמ"ח. עוד מבואר שם בש"ס דפר ושעיר של יוה"כ שהזה בקה"ק כדינו והוציא להיכל להזות ואח"כ חזר והכניסו לקה"ק ג"כ נפסל בהכנסה זו אע"ג דהי' מקומו מכל מקום עתה דנפיק וא"צ להזות בקה"ק ה"ל שלא במקומו ונפשט זה ג"כ באת"ל. עוד מבואר שם אם הזה על הפרוכת בהיכל ויצא חוץ למזבח הזהב להזות עליו וחזר והכניסו זהו אבעיא כיון דחד מקום הוא לא נפסל בהכנסה זו א"ד יציאה כתיבה בה ועלתה בתיקו. ונ"פ דאבעיא זו דהזה על הפרוכת ויצא למזבח וחזר והכניסו ל"ד בפר ושעיר יוה"כ רק בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים ג"כ אבעיא זו דלהזות אלו ואלו שוים עיין ר"מ פ"ה ממעה"ק היינו המקומות הפרוכת ומזבח הזהב אם כן שייך אבעיא זו גם כן בפרים ושעירים הנשרפים. אך באמת זה טעות דדוקא בפר ושעיר של יוה"כ דבשעת הזאה על הפרוכת הי' עומד לפנים ממזבח הזהב ומזה וגזרה עליו התורה ויצא היינו להזאות המזבח היה יוצא חוץ למזבח אע"ג דחד מקום הוא מכל מקום כיון דהתורה קראה זה ויצא אם כן החזרה ה"ל ביאה. אבל בפרים הנשרפים לא כתיב ויצא כי גם בהזאות של הפרוכת הי' עומד חוץ למזבח הזהב ולא יצא כלל להזאות של המזבח אם כן בודאי חד מקום הוא אף דהכניסו קרוב לפרוכת מכל מקום כיון דלא כתבה התורה לשון יציאה ה"ל חד מקום ע' יומא דנ"ח ע"ב וז"פ וברור: