מנחת חינוך · סימן קל״ח, י׳

ואם ניתז ד"ח ואחר כך ניתז על דם זה דם אחר טעון כיבוס אך אם מקודם ניתז דם עולה או דם חולין ואח"כ ניתז על דם זה ד"ח אינו טעון כיבוס שהרי לא נבלע בו. כ"ה בר"מ והוא בש"ס שם דצ"ח. וא"י אם הוא דוקא דם אחר אבל אם היה מים או איזה ד"א ואח"ז נפל עליו ד"ח טעון כיבוס או לאו דוקא דם שבכ"ד שהי' עליו קודם הוא שבע מלבלוע ואינו טעון כיבוס. וטעון כיבוס בעזרה ואם יצא הבגד מחזירו לעזרה ומכבסו שם. ואם נטמא חוץ לעזרה בטומאה דאורייתא דאינו יכול להכניסו בעזרה קרעו ומשייר בו כדי מעפורת כדי שיהיה בגד בשעת כיבוס ומכל מקום הוא טהור מן התורה רק מדרבנן טמא ומותר להכניסה משום מצות כיבוס ואע"פ שאינו בגד לענין טומאה מכל מקום הוי בגד לענין כיבוס עי' תוס' שם באריכות ועיין בלח"מ. ואם נפל על המעיל ד"ח ונטמא בחוץ דא"י לקרוע מכניסו בפחות מגע"ג דל"ה הכנסה ומכבסו בעזרה דפחות מגע"ג אצבעות לאו בגד טמא הוא ואע"פ דארוג טמא בכ"ש ובגדי כהונה ארוגים היו [וד"ז דארוג טמא בכ"ש הוא בר"מ פכ"ב מהלכות כלים] מכל מקום דוקא ארוג כ"ש הוא בפ"ע אבל בא מבגד גדול צריך גע"ג. וע' מ"ל שם מה שמביא בשם תוס'. ובתוס' הקשו היאך מכניסו בפחות מגע"ג למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה. ותי' שאני בגד הואיל ויכול לחתכו דלא חשיב כאלו נכנס כולו. והנה דעת הר"מ לענין ביאה במקצת עפ"ג מהב"מ. ולכאורה קשה על התוס' דבאמת כאן אינו יכול לחתכו דאסור לקרעו צ"ל כיון דיכול לחתוך רק דאיסורא רביע עליו ה"ל כאילו לא נכנס כולו ול"ד לביאה במקצת גבי אדם וזה פשוט. ולכאורה קשה למה לא נטביל הבגד או המעיל קודם ואח"כ נכניס לעזרה ואי דדם חוצץ מכל מקום מיעוט המקפיד אינו רק מדרבנן ודרבנן מותר להכניס משום מצות כיבוס כמו שכתבתי לעיל ודוחק לומר דמיירי שנפל על רובו של מעיל. אך באמת אסור לטבול קודם דשרייתו זהו כיבוסו ומכבס חוץ לעזרה והוא צריך לכבס בעזרה ע"כ צריך תקנות הללו וכן כתב במשנה למלך שם ועיין באו"ח הלכות שבת סי' ש"ב סעיף י' בהג"ה. ומבואר בש"ס דז' סממנים מעבירין על דם חטאת רק מי רגלים אין מכניסין בעזרה מפני הכבוד מבליעו ברוק תפל והר"ם כתב כאן דמעבירין ז' סממנים חוץ מי רגלים שאין מכניסין במקדש ולא כתב דמבליעו ברוק תפל ועיין בלח"מ. ועיין לעיל פרשת תצוה גבי לאו דמקרע ב"כ כתבתי אי דוקא במעיל הדין כן או אף בשאר ב"כ דאסור לקרוע ואם יש חילוק ביניהם ע' לעיל. והנה הכיבוס אף על פי שהוא בעזרה מכל מקום אינו עבודה וכשירה בזרים דלא מצינו בזה דוקא כהן אם כן כשרה בזרים ובכל הפסולים ואפשר אין מניחין חרש שוטה וקטן לכבס כיון שהוא מצוה ואפשר אין קפידא. ועיין ר"מ פ"ה ופ"י ממעה"ק מבואר דשלמים ששחטן בהיכל כשרים וכן קדשי קדשים נאכלין בהיכל והוא בזבחים ס"ג נראה דכאן אם אינו יכול לכבס בעזרה אסור לכבס בהיכל דמבואר שם דאכילה דאין דרך לאכול במקום רבו היה אסור לאכול רק דרבי קרא בקודש הקדשים ומכל שכן כאן דהוא אינו דרך כבוד כמ"ש הכסף משנה דמספיקא אינו מכבס וליכא קרא לרבויי בודאי אסור לכבס בהיכל כנ"פ. ועי' בפר"ד דרך מצותיך הקשה על הרמב"ן לשיטתו הי' לו למנות ד"ז דכיבוס גבי חטאת למצוה בפ"ע ולהר"מ ניחא. ויש עוד דין מריקה ושטיפה ושבירה בכלים ונוהג זה בשאר קדשים ג"כ ולא כתבתי פה ויבואר בסוף הקרבנות ועוד דינים פרטיים יעו"ש: