והנה בד"ז שנטמא הדם אינו טעון כיבוס הקשו בתוס' שם מ"ט לא בעי כיבוס הא מדאורייתא זרקו לכתחלה ותי' כגון שנשבר הציץ כו' ודעת הר"מ פ"א מפסולי המקודשים ופ"י מהט"א דדם קדשים אין מטמאין כלל מן התורה ע"ש. והא דבעי ריצוי ציץ היינו מדרבנן אבל מן התורה אין טומאה לדם קדשים אם כן מ"ט אין טעון כיבוס הא ראוי להזאה מן התורה וצ"ל כיון דמדרבנן א"ר לא קרינן ראוי להזאה ואינו טעון כיבוס וס' זו מפורסם דע"י דרבנן נעשה דאורייתא. ומ"ל פ"ז מתרומות מביא בקיאות בענינים אלו ומכאן מוכח דהר"ם סובר כיון דמדרבנן א"ר מועיל לדאורייתא. ומצאתי בטה"ק שהקשה כן. ניתז על עור הרך טעון כיבוס ובקשה אינו טעון כיבוס דלאו בר כיבוס הוא ועל העור שלא הופשט אינו טעון כיבוס לגמרי ואחר שהופשט טעון כיבוס אף על פי שאינו מקבל טומאה עתה קודם העיבוד מכל מקום ראוי לקבל טומאה לאחר העיבוד ועיין לח"מ. ניתז מן הצואר על הבגד או שנשפך הדם על הרצפה מהצואר ואספו כיון דא"ר להזאה אינו טעון כיבוס וכן אם ניתז מן הקרן אינו טעון כיבוס דכבר הוזה. וקודם הד' מתנות אף על פי דחטאת החיצונה אם נתן מתנה א' כיפר עיין ר"מ פ"ב מפסהמ"ק מכל מקום לענין זה קודם שנתן כל הד' מתנות וניתז מהמזרק צריך כיבוס אך לאחר שנתן כל הד' מתנות אף על פי שלא שפך השיריים על היסוד אינו טעון כיבוס דה"ל שכבר הוזה. ניתז מהשיריים שבאצבע אינו טעון כיבוס דאינו ראוי להזאה דשירי הדם שבאצבע פסולין להזאה. ואם ניתז על הבגד ומאותו בגד ניתז על בגד אחר הוא אבעיא בש"ס ואיפשיטא דטעון כיבוס ממ"נ דאם אספו מבגד הראשון וכשר כיון דנתקבל בכלי אם כן בודאי טעון בגד השני כיבוס דראוי להזאה ואי אספו ופסול דהדם נדחה מזריקה כיון דהבגד נזקק לכיבוס כר"ע ס"ל דהיתה לה שעת הכושר דמה טעון כיבוס. והר"מ פוסק בד"ז דאין בגד השני טעון כיבוס. ובכ"מ כתב כיון דלא קי"ל כר"ע אם כן אי אוספו ופסול אין טעון כיבוס רק אי אוספו וכשר וכיון דלא איפשיטא מס' אין מכבסין בעזרה דאינו דרך כבוד ע"ש ואח"ז כתב כיון דלא ס"ל כר"ע אם כן אפשיטא בעיין איפכא ואיני מבין דעכ"פ זה לא איפשט דאפשר אוספו וכשר אם כן טעון כיבוס לכ"ע וצ"ע. והנה ד"ז דוקא שהיה על בגד הראשון שטעון כיבוס אם כן אפשר אדחי הדם מזריקה כיון שנזקק לכיבוס כפרש"י אבל אם נפל בראשון על דבר שאינו טעון כיבוס בודאי אוספו וכשר כיון דנתקבל תחלה בכלי והבגד השני טעון כיבוס וזה פשוט. עוד מבואר בש"ס דאם היה הדם כשר וניתז על בגד טמא דנפסל הדם רק פסול דם והחיוב כיבוס באים כאחד מבואר שם דהוא פלוגתא דר"א ורבנן. ולרבנן טעון כיבוס כיון דלא נפסל קודם לכן והר"ם פוסק דאינו טעון כיבוס ובכ"מ תמה עליו דפוסק דלא כרבנן וע"ש מ"ש בשם הר"י קורקס ועיין בלח"מ:
מנחת חינוך · סימן קל״ח, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
