והנה בחטאת יש דין נוסף מה שאינו נוהג בשום קרבן וד"ז נוהג הן בחטאת הנאכלת והן בחטאת הנשרפת חוץ מחטאת העוף ועיין ר"מ פ"ו וזהו דם חטאת שנתקבל בכ"ש וראוי להזאה וניתז מן המזרק קודם הזאה על בגד טעון הבגד כיבוס במקום הדם במים בעזרה שנא' כו' תכבס במקום קדוש ואינו טעון כיבוס אלא שהותז על בגד שראוי לקבל טומאה וראוי לכיבוס אבל אם הותז על עור קשה או כלי עץ או מתכות אף שהם מקבלים טומאה א"ר לכיבוס וגורר הדם מעליהם. ולשון זה דגורר הדם הוא בר"ם בה"ב וגם בה"ד נראה קצת מדבריו דמצוה לגרור הדם אך אין טעון כיבוס ולא ראיתי כעת בש"ס שיהא קפידא בזה והש"ס מפרש בדצ"ד דלאו בר כיבוס הוא רק בר גרירה היינו דלא אתרבי לכיבוס אבל שיהיה הגרירה קצת מצוה אינו מבואר דאפשר אם רוצה מניחו על הכלי. וגם נ"פ דאף אם נאמר דקצת מצוה איכא מכל מקום ליכא קפידא לגרור בעזרה דוקא כמו כיבוס דגזירת הכתוב הוא כנ"פ. ודוקא חטאת כשרה אבל אם נפסלה החטאת בין שלא היתה לה שעת הכושר כגון שנפסלה בשחיטה או אפילו היתה לה שעת הכושר כגון שלן הדם או שנטמא הדם או שיצא חוץ לחומת העזרה אין דמה טעון כיבוס ועיין תוי"ט ולח"מ. ומה שהקשו על הר"מ ופלפלו בדבריו ע"ש ובבה"ז:
מנחת חינוך · סימן קל״ח, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.