מנחת חינוך · סימן קל״ח, ז׳

עוד איני מבין ד' הר"מ שהבאתי לעיל מ"ש פי"ד מפסולי המקודשים דאחד מן הפסולים לעבודה שקיבל או הלך או זרק שלא לשמה וחשב לא פסל במחשבתו שא"ר לעבודה ואותו הדם שקיבל או שזרק מקצתו ישפך לאמה ואם נשאר דם הנפש יחזור כשר וכו' וכתבנו דמבואר כיון דאין המחשבה פוסלת לא נשאר פסול רק מחמת כהן פסול. וכהן פסול אינו עושה שיריים ע"כ אם איכא דם הנפש יחזור כהן כשר כו' וק"ל מ"ש הר"מ ואותו הדם שקיבל או שזרק מקצתו ישפך לאמה מבואר דאותו הדם שבמזרק נפסל רק אי איכא עוד דם הנפש יחזור כשר ויקבל ויזרוק. ואיני מבין בשלמא בקבלה שקיבל כל הדם במזרק או הוליך כל הדם כיון דהי' בפסול נפסל כל הדם שהפסול עשה העבודה הולכה או קבלה בכל הדם שבמזרק ע"כ צריך לקבל או להוליך דם אחר שנשאר בצוואר מדם הנפש אבל אם פסול זרק למה פסל כל המזרק דהלא אינו פסול אלא רק הזריקה שבאצבע אבל למה יפסל כל המזרק וכי מפני שטבל אצבעו בדם שבמזרק נפסל לא מצינו שאם טבל אצבעו פסול ולא עשה עבודה שיהי' נפסל הדם רק קיבל או הלך אם כן כל הדם קיבל וכל הדם הוליך שייך שפיר דנפסל אותו הדם אבל עבודת הזריקה אינו רק הדם שבאצבע זה עבודה של הזריקה אבל שאר הדם שבמזרק למה נפסל אם כן היה ראוי להיות שאם זרק פסול אין צריך לשפוך לאמה רק כהן כשר יחזור ויטבול אצבעו ויזרוק וכי טבילת אצבע הפסול פסל כל הדם לא מצינו זה. ונראה דיצא להר"מ דין זה דהדם שבמזרק נפסל ונעשו שיריים אף על פי שאין הפסול עושה שיריים מכל מקום דם שבמזרק נעשו שיריים מפ' דם חטאת ע"ש במשנה דם חטאת שניתז על הבגד טעון כיבוס כו' חטאת פסולה אין דמה טעון כיבוס כו' שקיבלו פסולים וזרקו את דמה. ורש"י כ' במשנה דל"ג וזרקו כו' דאפילו כשרה לאחר זריקת דמה אין דמה טעון כיבוס כדאמרינן לקמן פרט לזה שכבר הוזה ע"כ. והתוס' כ' שם ז"ל פי' בקונטרס דל"ג וכו' אצטריך לאשמועינן בפסולים למימר דדם דיחוי הוא ואין הנותר במזרק כשר לזריקה ול"ת יחזור הכשר ויזרוק דפסול עושה שירים עכ"ל. והנה לפי' תוס' הרבותא כיון דזרק הפסול לא מיקרי שכבר הוזה דלא עלתה לו והיתה עולה על הדעת דאם ניתז אח"כ ממזרק טעון כיבוס דראוי עוד לכשר לזרוק ה"ל ככל דם שבמזרק דטעון כיבוס ע"כ משמיענו המשנה דאין טעון כיבוס דפסול עושה שיריים ונפסל הדם. וד' התוס' צ"ע הא באמת קי"ל דאין הפסול עושה שיריים אם כן הדם שבמזרק אינו נפסל אך התוס' דקדקו בלשונם ואין הנותר במזרק כשר לזריקה כו' ול"ת כו' היינו אף דאין הפסול עושה שיריים על כל פנים הדם שבמזרק עושה שיריים לכ"ע. וע"כ מוכח ד"ז מן המשנה דלמה לא יטענו כיבוס כיון דהדם ראוי לזריקה ול"ש שכבר הוזה כיון דהזיה הי' בפסול ע"כ מוכח מהמשנה אף דאין הפסול עושה שיריים בזריקה מכל מקום כל הדם שבמזרק נעשו שיריים ונפסל ודברי הר"מ הן הם דהתו"ס. אח"ז מצאתי בס' טהרת הקודש כ' הפירוש בדהתו"ס כן דחילוק בין דם שבצוואר דאינו נעשה שיריים ובין דם המזרק ויישב קו' התוס' ע"ש והדברים ברורים דכ"ה דעת הר"מ ויצא לו ממשנה זו דהדם שבמזרק נעשו שיריים מזריקת הפסול והתוס' שם מסיימים וצ"ע בפ"ק דמעילה ד"ה וכוונתם דשם גרסינן במשנה וזרקו ובגמרא שם מקשה קושיא הא קיבלו כשרים כו' ותירצו דל"ד ע"ש והת"ח בגליון המשנה פ' ד"ח הקשה קושיא זו והוא באמת ק' תוס' אם כן לפי הש"ס שם אין מוכח ד"ז ומכל מקום כיון דסברת תוס' כ"ה וגם הר"מ סובר כן כ"ה הלכה וצ"ע במעילה: