מנחת חינוך · סימן קל״ח, ד׳

ומחשבה זו נראה מדעת הר"ם דמחשבה בלב סגי ודעת תוס' והרבה ראשונים דבעינן הוצאה בפה ועמ"ל פי"ג מפסולי המקודשים הרבה בקיאות בזה ונ' דעת הרהמ"ח פ' צו כהר"ם דבלב סגי ואין כאן מקומו. ומחשבה זו אם זרק זריקה ראשונה כתיקונה ובשאר זריקות חשב מחשבת שינוי השם או בעלים הקרבן כשר והורצה דבמתנה א' לבד כיפר כמש"ל והוא בש"ס ור"מ פי"ז מפסה"מ. והמחשבה בשחיטה הן בתחלתה או בסופה פסלה דישנה לשחיטה מתוע"ס עיין ר"מ פ"א מפסולי המקודשים ודווקא העובד פוסל במחשבה אבל אם העובד לא חישב רק הבעלים אינו מזיק כלל דזה מחשב וזה עובד ל"א. ועש"ס ור"ם פי"ד מפסולי המקודשים דאין המחשב' מועלת אלא במי שהוא ראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה. במי שהוא ראוי כיצד א' מן הפסולים שחישב בשעת קבלה או בשעת הולכה או בשעת זריקה כו' לא פסל במחשבתו לפי שא"ר לעבודה כו' ואם נשאר דם הנפש יקבל כהן כשר ויזרוק ובשחיטה כולם פוסלים דלשחיטה כולם כשרים. ויש קרבנות שאם נעשים שלא לשמן כשרין. לפיכך אם קיבל הדם כהן זה שא"ר לעבודה או הוליכו או זורקו פסול הזבח כאלו עשאו לשמו שהוא פסול ואע"פ שיש דם הנפש וחזר הכשר וקיבל וזרק פסול ולא מפני מחשבת שינוי השם פסול אלא מפני שהוא פסול לעבודה כמו שביארנו עכ"ל הר"מ בשינוי לשון קצת. והנה הדין הא' הוא במשנה זבחי' ל"ב הכלל דאין מחשבה פוסלת בפסולי' אם כן אינו פסול רק מחמת שעבד כהן פסול בזה יש תקנה אם יש דם הנפש יחזור ויקבל דקיימא לן דאין כהן פסול עושה שיריים עי' ג"כ בר"מ פ"א מפסולי המקודשים הכ"ח דאם קבל או הלך או זרק הפסול יחזור ויקבל הכשר וכשר הקרבן ע"ש. אם כן ה"נ דמחשבה שלו אינו פוסל כלל ולא נשאר רק הפסול דכהן פסול ומהני דיחזור הכשר ומבואר בפ"א שם דכהן טמא עושה שיריים אם זרק דווקא ע"ש אם כן ה"נ כאן בטמא שחשב בודאי אין מחשבתו מועלת דסתמא אמרו דאם א"ר לעבודה אין מחשבתו פוסלת ולא הוציאו טמא כיון דראוי לעבודת צבור כמו בדין דעושה שיריים ע"ש הכלל דאפילו טמא ג"כ אין מחשבתו פוסלת אך בזרק פוסל מחמת כהן טמא דעושה שיריים. אך אם קיבל או הלך בלבד במחשבה בודאי מחשבתו אין פוסלת ג"כ ומחמת העבודה בלא זריקה אינו עושה שיריים אם כן בודאי יחזור הכשר ויקבל אי איכא דם הנפש ועיין בזבחים כ"ו ע"ב ד"ה הב"ע תראה בהדיא כן. אך דין השני שכ' הר"מ במקום דאינו פוסל שלא לשמו וקיבל או הלך או זרק כהן פסול אף על פי שיש דם הנפש פסול לא מפני שינוי השם כו' עי' בלשונו ודבריו תמוהים כיון דמחשבה אינה פוסלת ה"ל כאילו לא חשב כלל ואמאי לא יחזור הכהן כשר ויקבל כיון דאין הפסול רק מחמת שעבד כהן פסול ובאמת כהן פסול אינו עושה שיריים כמבואר בפ"א אם כן אמאי נפסל הזבח. והר"מ כ' דנפסל כאילו עשאוהו לשמה שהוא פסול ואע"פ שיש דם הנפש ובאמת פ"א מבואר דכהן פסול אינו עושה שיריים אפילו בלשמה דכשר מכל מקום אינו עושה שיריים ואם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל ואמאי כ' כאן דנפסל הזבח ול"מ שיחזור הכשר כו' וגם מה סברא לחלק כמו בדין ראשון דאין מחשבתו מועלת וחוזר כהן כשר וכאן ג"כ דאין מחשבתו מועלת מחמת דאין פוסל כלל המחשבה למה לא יחזור הכשר ועי' בכ"מ כ' קצת טעם לד' רבינו וכ' שצריך לימוד מאין לו ואין דבריו מובנים. ולדידי תמוהים דבריו כיון דקיימא לן דכהן פסול אינו עושה שיריים אם כן למה נפסל כאן הזבח וליכא למימר דכאן מיירי מכהן טמא חדא דלשונו לא משמע כן. ועוד לפ"ז למה אינו עושה שיריים בדין הראשון. ועוד דכ' כאן קיבל או הלך או זרק כו' ושם מבואר דאף טמא אינו עושה שיריים רק בזריקה ע"ש בהשגות ובכ"מ. הכלל לא זכיתי להבין דינים אלו מ"ש בה"ב ואי"ה אשנה פרק זה: