מנחת חינוך · סימן קל״ו, ד׳

ומבואר בש"ס ור"מ כאן פ"ג מתו"מ דשינוי הי' בין החביתין של כה"ג עצמו ובין החביתין של יורשים או צבור דחביתי כה"ג הי' רק ח"ע בבוקר וח"ע בערב וחביתי יורשים או של צבור הי' מקריב עשרון שלם בבוקר ועשרון שלם בה"ע דהוא גזירת הכתוב ומכל מקום אף על פי שנכפלה הסולת לא נכפלה השמן ולבונה רק הי' לוקח לוג ומחצה שמן וחצי קומץ לבונה בבוקר ולוג וחצי שמן וחצי קומץ לבונה בערב. ונ"פ כיון דלא מצינו חילוק רק במ"ש אם כן בשום דבר אין חילוק. ונראה ג"כ דהיו עושין י"ב חלות כיון דילפינן מלחה"פ בגז"ש דחק עש"ס (רק) אין חילוק אלא דהי' כאן עשרון שלם כנ"פ. ונראה דהי"ב חלות שהיו אופין הי' בשחר ובה"ע היינו וא"ו בשחר מן עשרון וא"ו בה"ע מן עשרון כמו בחביתי כה"ג עצמו דנלמד מלחה"פ י"ב חלות היינו ו' בבוקר ו' בה"ע כן כאן אף על פי שהי' עשרון בבוקר ועשרון בה"ע מגזירת הכתוב מכל מקום הם מצוה א' והי' אופין ס"ה י"ב חלות ו' בבוקר ו' בה"ע ולא י"ב בבוקר וי"ב בה"ע. וראיה לזה דאי נאמר דהיו אופין י"ב חלות מכל עשרון אם כן כיון דלא נכפלה השמן ולא היה רק לוג ומחצה לכל עשרון דהיינו ששה רביעית והי' מחצה רביעית לכל חלה היאך מדדו חצי רביעית הא לא הי' במקדש מדה מחצי רביעית והיאך מדדו לכל חלה ורביעית שהי' במקדש ונמשח הי' בעבור זה שנמדד לחביתי כה"ג רביעית לכל חלה כמ"ש בפ' שתי מדות ובר"מ וחצי רביעית לא הי' כלל והיאך מדדו עכצ"ל דבאמת לא הי' אלא ששה חלות כמו כל החביתין ובכל החביתין הי' מח"ע ששה חלות וכאן הי' מעשרון שלם ו' חלות כנ"פ. ונראה דאף להר"מ שהיו מקריבין י"ב חצאין כמש"ל היינו שם שהי' גזירת הכתוב דצ"ל מחצה סובר הר"מ כן עמ"ל אבל כאן דנלמד מקרא דהיתה שלמה אם כן א"צ מחצית כלל והיו מקריבין ו' חלות בבוקר ו' חלות בה"ע והי' כופל כדין מ"כ ומכל מקום צע"ק. ועמ"ל פ"ג ממעה"ק ה"ד באריכות ובמה שהבאתי לעיל בשמו דמפלפל במ"ש בש"ס דבלוג ומחצה היו מודדים עי' בדבריו. ובחביתין של יורשים שהיו מביאין לוג ומחצה לעשרון ולא היו אופין אף לדעת הר"מ רק העשרון מששה חלות כי לא הי' צריך י"ב חצאין אם כן היו מקדשין לוג ומחצה מה שצריך עיין בדבריו אך בש"ס לא משמע כן ואין כאן מקומו לפלפל ובאתי רק לעורר. ונ"ל דכה"ג שעבר מחמת מום כ"ז שלא נתמנה כהן גדול אחר תחתיו מחויב הוא להביא חביתו כיון שעדיין קדוש בקדושת כהן גדול דמביא פר הבא על כל המצות ואסור באלמנה ע' בהוריות. ועיין ר"מ ספט"ו מה' שגגות כ' דאין בין כה"ג המשמש לכהן שעבר מחמת מום רק עשירית האיפה. וע' מגלה ט' ע"ב במשנה דאין בין כהן המשמש לכהן שעבר רק וכו' ועשירית האיפה ופרש"י עשירית האיפה שא"א להביא שנים אם כן אפשר דוקא בנתמנה כה"ג אחר תחתיו אם כן כיון דהחיוב על השני היינו המשמש פטור הראשון דאינו מביא שנים אבל בלא נתמנה השני כיון דהראשון יש לו קדושת כה"ג מביא הוא עשירית האיפה דכ"ש מיורשיו. וצ"ע בסוגיא דהוריות. והנה החביתין הי' עבודתו כשרה בכל הכהנים עש"ס ור"מ רק הי' מנחתו שהי' צריך להביא משלו והי' עבודתה כשרה בכל כהן. ועי' בסוכה מ"ז ובתוס' שם ובכ"מ דמי שמביא קרבן אפילו עצים היה טעון לינה בירושלים ולא היה יוצא עד למחר וכ"ה בר"מ פ"ג מביכורים ובכ"מ אם כן כיון דכה"ג הי' מקריב מנחה בכל יום הי' טעון לינה בירושלים ע"כ היה צריך הכה"ג לדור בירושלים כי הי' צריך לינה וכ"ה בר"מ פ"ה מכה"מ ה"ז שכתב ויהי' ביתו בירושלים ואינו זז משם ע"ש. ועיין כסף משנה לא הראה מקום מוצא הדין ומה טעם יש בה. אך באמת הטעם דהי' טעון לינה בירושלים מפני הקרבן שמביא בכ"י. וזה אמת ברור ושמעתי זה מתלמידי יחי' וכתבתי כן עה"ג בר"מ שלי.