מנחת חינוך · סימן קל״ו, ג׳

והנה בנאבד ח"ע של בה"ע בשבת או שנתמנה כה"ג אחר להר"מ הי' בודאי כל העשרון וכן הי"ב חלות דוחין שבת דלא הי' אפשר בע"א. ולראב"ד לא היה רשאי ללוש ולאפות רק ששה ויותר הו"ל מחלל שבת דא"צ לזה כלל וז"פ וכ"ז בכה"ג עצמו אבל אם מת כה"ג הוא פלוגתא בש"ס כאן ובשקלים דדרשינן מקראי ר"י סובר דיורשיו מביאין חביתין עד שיתמנה כה"ג ור"ש סובר דהוא מתרומת הלשכה. וד' הר"ם סותרים זא"ז דכאן פ"ג מתו"מ פוסק כר"י דמשל יורשי' קרב. ובפ"ד מה' שקלים פוסק כר"ש דמקריבין מתרומת הלשכה. והכסף משנה כ' בה' שקלים דהר"מ כתבי' אגב גררא ודבריו דכאן עיקר דר"י ור"ש הל' כר"י ועלח"מ כ' בדעת הר"מ דמה"ת משל יורשים ושם בה' שקלים היינו מתנאי ב"ד ובהא הלכתא כר"ש דתנאי ב"ד קרב משל צבור היינו מתרומת הלשכה עיין בדבריו. והנה לא נתבאר אי לא מת כה"ג רק עבר מחמת מום ולא נתמנה עדיין כה"ג אחר תחתיו אם מקריבין חביתין וממי לוקחין אם מכה"ג שעבר דהוא ק"ו מיורשיו אם מת שלוקחין ובחי מקריבין משלו או אפשר משל צבור. ונראה כיון דדרשינן מכהן המשוח תחתיו מבניו כו' חק עולם כו' נלמד מזה במת אבל אם לא מת באמת אין מקריבין חביתין כלל לא משלו ולא מש"צ דכן גזירת הכתוב דוקא במת אבל אם הוא חי ואין שם כה"ג אין מקריבין כלל ומכל מקום צ"ע. והנה מלשון הש"ס שסובר ר"י דיורשיו מביאין משמע דל"ד אם הניח בנים אלא כל הנקראין יורשים כגון אם לא הניח בנים אלא בנות או אחים או איזה ממשפחתו שהוא יורש עפ"י התורה צריכין להביא אך מהלימוד מפסוק והכהן המשוח תחתיו מבניו נראה דוקא דבנים הזכרים הם מחוייבים. אך נראה דהתורה גילתה הבנים ודיבר הכתוב בהווה אבל כל יורשים בכלל זה ואלו הי' דוקא בני' ולא יורשים אחרים היה מבואר בר"מ וש"ס ומדסתמו ונקטו יורשים כל היורשים בכלל כנ"ל. וגם נראה דאין חילוק בין אם ירשו מאתו או שלא הניח ירושה כלל בכל ענין היורשים על פי התורה מחויבים בדבר זה כנ"ל. גם נראה פשוט אם הכהן גדול עבר מחמת מום או איזה פסול אחר שכתבתי לעיל דאינו מביא חביתין. נראה דאף במת אח"כ אין היורשים או הצבור מביאין כלל דדוקא במת במינוי' דהי' הוא בעצמו חייב הוא גזרת הכתוב דלא יפסק מהיורשים או משל צבור עד שיתמנה כהן גדול אחר אבל זה שבחייו הי' פטור אם כן לא נתחייבו היורשים או הצבור כלל כן נראה לי פשוט.