מנחת חינוך · סימן קל״ו, ה׳

ונכלל עוד במצוה זו מנחת חינוך. ודין מ"ח עיין ר"מ פ"ה מכה"מ וכ"ה דכל כהן שנכנס לעבוד עבודה לכשיגדל היינו בן יג"ש והביא ב"ש כשר לעבודה אך אחיו הכהנים לא היו מניחין אותו עד שיהי' בן כ' ואינו עובד תחלה עד שיביא עשירית האיפה משלו ועובד בידו. וכן אח"כ כשנתחנך להיות כה"ג צריך ג"כ להביא עשירית האיפה וכהן שלא עבד עדיין ונתמנה להיות כה"ג מקריב עשירית האיפה בתורת חינוך כה"ד ועוד מקריב בתורת חינוך כה"ג ומקריב ג"כ עשירית האיפה לחביתין. וכ' הר"מ שם ומעשה שלשתן שוים הם ועמ"ל יישב דבריו שכאן פי"ג כ' ומ"ח אינו חוצה רק מקריב כולה עם קומץ לבונה וכ' דרק העשיות היו שוים היינו שמן ג' לוגין ורבוכה וכדומה רק הקרבה לא היה שוה כי חביתין היה מקריב בבוקר ובה"ע בכל פעם החצי וכאן הי' מקריב בב"א ע"ש. וע"ש מה שהקשה דבת"כ מבואר דמ"ח לא היה ג' לוגין לעשרון וגם לא היתה רבוכה. וע"ש מאין יצא להר"מ לחלוק על ת"כ וכ' דלהת"כ היה לוג שמן בכל המנחות ע"ש ומבואר שם בר"מ. ואם עבד קודם שהביא עשירית האיפה או כה"ג שעבד קודם עשירית האיפה עבודתו כשירה. ובמ"ל כתב דיש ג"כ בת"כ דעבודתו פסולה והוא ט"ס וצ"ל כשרה. וראיה ברורה מיומא דאמרינן אירע פסול לאחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו ואי נימא דעבודתו פסולה בלא מ"ח ע"כ צריך להביא מ"ח אף ביה"כ כיון דבל"ז עבודתו פסולה א"ו דעבודתו כשרה בלא מ"ח וא"כ א"ד יה"כ שהי' קרבן יחיד ע"כ שפיר אמרי' במה מחנכין והיא ראיה ברורה וכ"ה בירושלמי דעבודתו כשרה. ואני מסופק אי עבר ועבד בלא מ"ח אי יש לה תשלומין להקריב אח"כ או שנתמנה בשבת או ביה"כ דא"י להקריב מ"ח אם מקריב ביום מחר ויש לה תשלומין. [ול"ש בשויה"כ כיון דלא חזי היום ל"ל תשלומין דכבר כתבו התוס' בחגיגה כ"ה דהיום גורם ל"ש זה]. או אפשר כיון דעיקר הקרבן דגזרה התורה כדי שיתחנך אם כן כיון דכבר עביד עבודה נתחנך כמ"ש ביומא דעבודתו מחנכתו או אפשר כיון דנתחייב יש לה תשלומין וצ"ע. ואי נא' דיש לה תשלומין יש להסתפק דאפשר דוקא כיון דיעבוד עוד שייך ג"כ להקריב חינוך. אבל בנתמנה ביה"כ מחמת שנפסל הראשון ואחר יה"כ הדין דראשון חוזר לעבודתו והוא לא יעבוד לא ככה"ג ולא ככה"ד עש"ס ור"מ פ"א מהיה"כ אם כן אפשר בכה"ג בודאי א"צ להשלים. ואל תקשה פשיטא כיון דאינו עובד כלל היאך מקריב הא צריך לעבדו בידו ז"א חדא די"ל דז"א מעכב רק למצוה אבל ודאי כשר ע"י אחר דלאו עבודת יה"כ היא דילפינן לעכב בכה"ג דוקא. (וגם ל"ש א"ר לבילה) וגם אם היה חוב עליו להקריב היה מקריב ככה"ג דעבד ככ"ג עבודתו כשרה. אך לפמ"ש אפשר דא"צ להשלים כלל כיון דלא יעבוד עוד ואפשר בכ"ע א"צ להשלים כמש"ל וצ"ע. וז"פ אם עבר ולא הקריב שחרית מקריב החביתין בה"ע וחצי מקריב [וחצי] אבד דהכלל דכה"ג בעצמו אינו מקריב רק חצי אף על פי שהם מצות עשה א' מכל מקום אינו מעכב וכמה דברים שנחשבים למצוה א' ומכל מקום אינו מעכב כגון קריאת שמע שחרית וערבית דדעת הר"מ דאינו נחשב אלא למצוה א' מכל מקום בודאי אם לא קרא שחרית צריך לקרוא ערבית וכן שני התמידין נחשבין להר"מ מצוה א' ומכל מקום מבואר במשנה להדיא ובר"מ ספ"א מתו"מ דאם לא הקריבו בשחר מקריבין בה"ע ושם יש חילוק אם נתחנך המזבח ע"ש אבל ד"ז פשוט דאינו מעכב זא"ז. ועיין בפר"ד דרך מצותיך דס"א ע"ב שכ' דז"פ דאם אין לכה"ג עשרון בבוקר רק ח"ע דאינו מביא דזה לעיכוב דצריך להביא שלם וחוצהו ואם אין לו שלם אינו מביא כלל. ומצות עשה זו ככל מצות עשה שבתורה בעובר עלי' ולכל הענינים וא"ח אלא כהן גדול או יורשיו או צבור כמ"ש הכל לעיל: