מנחת חינוך · סימן קל״ו, ב׳

והנה אם נאפית ג"כ א' א' לא נתבאר בפי' בד' הר"מ ועמ"ל כתב שנראה מדעת הר"מ דכל העשיות היו נעשות א' א' הן באפילו והן במחבת הכלל כל העשיות הי' א' א' ואחר האפילו וטיגון במחבת הי' חולק כל חלה מאלו הי"ב חלות לשנים באומד ולוקח הי"ב חצאין וכופל כ"א מהם לשנים ופותת עד שתמצא כל פתיתה כפולה לשנים ומקריב החציין עם חצי קומץ לבונה בבוקר וחציין הנשארים מקריב עם חצי קומץ לבונה בה"ע כ"ה דעת הר"ם בשינוי ל'. והנה בקיצור הר"ם סובר דכל העשרון הי' אופה בבוקר והי' אופה כל הי"ב חלות בבוקר והי' מחלק העשרון סולת באומד לי"ב חלות ואח"ז לאחר האפילו הי' חוצה הי"ב חלות ג"כ באומד (היינו לא במשקל כי הוא סי' קללה רק ביד באומד הדעת כמבואר בש"ס) והי' מקריב הי"ב חצאין בבוקר וי"ב חצאין בערב והיה כופל החציין לשנים ופותת ומקריב. והנה בד"ז שכ' הר"ם דהי' כופל כ"א מהם ופותת היינו דמבדיל הפתיתים זה תמוה מאוד דנראה מהש"ס דמנחות דע"ה דלכ"ע לא הי' מבדיל רק בכפולה פליגי ת"ק ור"ש. ר"ש סובר דלא הי' כופל כלל ות"ק סובר דהי' כופל אבל לענין הבדלה לא פליגי דאינו מבדיל ובלחם משנה עמד בזה ע"ש שמביא בשם סמ"ג דהי' מבדיל. ובמ"ל כ' דט"ס הוא בר"מ תי' ופותת רק כופל כ"א לשנים עד שתמצא כפולה כל פתיתה ופתיתה נקרא חצי החלה שהי' מחלק לחצאין מקודם כמ"ש. והראב"ד השיג על הר"ם וכתב זו לא שמענו כו' ודעתו דבבוקר הי' מחלק העשרון בחצי עשרון והי' אופה והחצי עשרון רק ששה חלות והי' מקריב ששה חלות בבוקר ובה"ע הי' אופה מחצי עשרון הנשאר ששה חלות ומקריב אותם. ועמ"ל שגם דעת הראב"ד דזה אין קפידא אם רוצה אופה כל הי"ב חלות בבוקר. רק עיקר השגתו דלדעת הר"ם היה מקריב י"ב חצאין. והראב"ד סובר דהחצי עשרון היה מקריב ששה חלות בבוקר וששה חלות מחצי עשרון השני בה"ע ולא היה מקריב י"ב חצאין. וכ' דלדעת הר"מ היה חולק החלות מאומד אפשר לא הי' מחצה והתורה הקפידה על מחצה רק כיון שהי' מודד הי' חצי עשרון במדידה והיה אופה ומקריב ששה מן החצי עשרון שהי' במדה בבוקר וששה בה"ע. והא דמבואר בש"ס דהי' חולק מאומד היינו מן חצי עשרון הששה חלות הי' חולק מאומד ולא במשקל כי הי' סי' קללה אף בסולת רק מאומד הי' חולק כ"ה ד' ראב"ד. ובמ"ל הקשה ג"כ לדעת הר"מ דהי' מקריב ג"כ חצאין חצי העשרון למה הי' בא דהו"ל לחלק י"ב חלות מעשרון השלם כיון דהיו מקריבין י"ב חצאין ולראב"ד ניחא דהיו מקריבין במדה הח"ע ועמ"ל ישוב להר"מ עפ"י הש"ס מנחות דע"ה. והנה מנחת חביתין הי' טעונה הגשה ג"כ עש"ס ור"מ שם ולישתן ועריכתן ואפייתם הי' הכל בפנים והי' דוחה את השבת רק טחינה והרקדה אד"ש אבל הלישה וממנו ואילך ד"ש כ"ה בש"ס ור"מ פ"ג מתו"מ ע"ש ובלח"מ. ואם הקריב בשחרית ואח"כ נטמא או נאבד הח"ע של בה"ע או שמת הכה"ג לאחר שהקריב בשחרית ומינו כה"ג אחר תחתיו הדין דצריך להביא בה"ע עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה והחצי יוצא לבית השריפה וכן הח"ע שנשאר מכה"ג הראשון וב' החצאים נשרפים דכך גזירת הכתוב דלא יביא ח"ע רק עשרון שלם וחוצהו ע' מנחות ד"כ ור"מ פ"ג מתו"מ. והנה גזירת הכתוב היא בסולת דצריך להביא עשרון שלם ובשמן אינו מבואר. ופשוט דתלוי בשיטת הר"מ והראב"ד דלהר"מ דהי' מקריב י"ב חצאין אם כן הי' צריך להביא עשרון עם ג' לוגין ולאפות י"ב חלות כ"א עם רביעית שמן והי' לוקח לאחר האפילו י"ב חצאין והי"ב חצאין הנשארים היו נשרפים ע"כ היה צריך להביא ב' לוגין כדי לאפות י"ב חלות שלימות. אבל לדעת הראב"ד שהי' מקריב רק ו' חלות ולא חצאין ואם רצה לא הי' לש אלא חצי עשרון בבוקר וח"ע בה"ע כמש"ל. אם כן למה יביא כל השמן כיון דלא נלמד מקרא ואינו מביא רק עשרון שלם וחוצהו ומביא רק לוג ומחצה ונותן רביעית לכל חלה מהששה וחצי עשרון סולת נשאר ונידון בשריפה. וגם נראה לדעת הראב"ד דהשמן שנשאר מהכה"ג מבוקר יכול הכה"ג השני להביא אותו השמן דהא דלא יביא מחצה הנשאר מכה"ג הוא גזירת הכתוב ע"ש בש"ס ונלמד רק בהסולת אבל השמן יכול ליקח מה שנשאר מכה"ג שהקריב בבוקר. אך לדעת הר"מ לא נשאר שמן לבד מבוקר רק ו' חלות אפיות אם כן היה צריך לאפות חלות אחרות י"ב כדי להקריב חצאין והי' נוטל ג' לוגין שמן ג"כ כמ"ש. וז"פ דלבונה לכל השיטות הי' השני מביא או שנאבד הלבונה הנשאר מהבוקר לא הי' מביא בערב אלא חצי קומץ כי לא מצינו לימוד שיביא שלם רק עשרון סולת. אך השמן ע"כ להר"מ היה צריך להביא כל השמן כמ"ש וא"צ לכפול: