שנצטוינו כו'. עיין ר"מ פי"ג ממעה"ק ופ"ג מהתו"מ וכ"ה הדינים. מ"ע על כה"ג הן כהן משוח הן מרובה בבגדים כמו שהיו בב"ש להקריב מנחה זו בכל יום מחצה בבוקר עם תמיד של שחר ומחצה בה"ע עם תמיד של בה"ע וסדר העשיי' כ"ה הי' מביא בבוקר עשרון סולת מביתו ומקדשו מעשרון שבמקדש אע"ג דקריבה חצאין כמבואר לקמן מכל מקום אינה מתקדשת לחצאין וצריך לקדש כל העשרון והוא פלוגתא במנחות וה' כר"י דאינה קדושה לחצאין ואח"ז הי' חוצהו בחצי עשרון שהיה במקדש והי' שני מחצה עשרונות והיה מביא ג' לוגין שמן מביתו ומבואר בש"ס דהי' מקדש לוג ומחצה בבוקר ולוג ומחצה בה"ע ור"ש סובר דהי' במקדש מדה של לוג ומחצה וחכ"א דלא הי' מדה דלוג ומחצה רק הי' מקדש בהחצי לוג שלשה חצי לוג בבוקר וג' חצאי לוג בערב עש"ס מנחות פ"ח והר"מ השמיט זה רק כתב שהי' חולק השמן ברביעית שהי' נמשח כמשי"ת אח"ז בס"ד. ובמ"ל פי"ג עמד בזה על הר"ם דהשמיט זה וג"כ תמה למה הי' צריך לקדש לוג ומחצה כיון שהי' מקדש ברביעית ע"ש שדבריו צע"ק לענ"ד ואין כאן מקומו לפלפל. ואח"ז הי' מחלק כל חצי עשרון בעוד שהוא סולת לו' חלקים והי' ס"ה י"ב חלות דכ"ה גזירת הכתוב דנלמד מלחה"פ ע"ש בש"ס ואח"ז הי' מודד ברביעית שבמקדש רביעית לכל חלה כי הי' נילושית א' א'. ובולל הסולת ברביעית השמן וחולטה ברותחין דכתיב מרובכת כו' ולש כל חלה בפ"ע. ובמ"ל כ' דלמדו חכמינו זכרונם לברכה ד"ז דנילוש א' א' מלחה"פ דנילוש א' וילפינן חוקה חוקה מלחה"פ כמו דילפינן לענין י"ב חלות במנחות ע"ו. ואח"ז אופה החלות מעט ואח"כ קולה אותם על המחבת בשאר רביעית שמן (דלא היה נותן בה תחלה כל הרביעית. ולכאורה צ"ע כיון דלא הי' אלא רביעית א' במקדש אם כן כשמדד ברביעית לחלה הראשונה והיה צריך לשייר קצת שמן איך היה מודד לחלה האחרת ולא ידע כמה ליתן אח"כ במחבת ושיעור שמן הוא שלא יחסר ולא יותיר אך אם נאמר שהי' אפילו ג"כ א' א' אם כן לאחר אפיית חלה א' הי' מודד להשניה ואפה וקלה וכן להג' וכן לכולם אך אין זה מוכרח שנאפית א' א' כמשי"ת. אך באמת א"צ לזה דשבעה מדות הי' במקדש כמו שחשב הין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי לוג ורביעית הלוג ומדה יותר או פחות מאלו לא היה אבל ודאי מכל מדה היה הרבה כלים והיה הרבה לוגין וחציים ורביעית וכן חצי ההין הרבה וכדומה דאין סברא שימתינו כהנים זע"ז בעבודה בודאי מכל מדה היה הרבה כלים אך במדות הללו שהי' הל"מ ולא הי' פחות מרביעית או שלישית הלוג וכדומה אבל לכל מדה הי' הרבה כלים במדה זו וז"פ לא ניתן לכתוב לרוב פשיטותו). ואינה מבשלה הרבה שנאמר תופני בין בישול ונא כ"ה לשון הר"מ. ובכ"מ ולחם משנה נאחזו בסבך בדברי הר"מ. ועיין כסף משנה שפוסק הר"מ כר"י ע"כ סובר דאופה מעט ואח"כ מטגנה. ומ"ש ואינה מבשלה הרבה קאי על האפיי' ועלח"מ מ"ש בד' הר"מ והרא"מ וע' רש"י בסוגיא דמנחות ד"נ ע"ב:
מנחת חינוך · סימן קל״ו, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
