מנחת חינוך · סימן קל״ה, א׳

שלא לבשל כו'. עיין ר"מ פי"ב ממעה"ק ואכתוב בקיצור כל המנחות הן קודם קמיצה והן לאחר קמיצה הן הקומץ והן השיריים אסור להחמיץ ואם עבר וחימץ לוקין מלאו דלא תעשה חמץ או מלאו זה כי שני הלאוים הם לתשלום הדינים דאסור להחמיץ הן מנחה קודם קמיצה והן הקומץ והן השיריים והן נחשבים ללאו א' עי' במנין המצות להר"ם בפתיחה לה' מעה"ק. והנה א"ח על המחמץ רק לאחר שנתקדשה בכלי אבל קודם שנתקדשה בכלי א"ח דאינה מנחה עדיין ע' ש"ס דמנחות דנ"ז ע"ב ובר"ם אינו מבואר זה בפי' כי ז"פ. ומבואר בש"ס ור"מ דאם הניח שאור ע"ג העיסה והלך וישב לו ונתחמצה מאליו לוקה דהנחת שאור היא המעשה כ"ה בר"ם ובש"ס איתא אר"א הניח שאור ע"ג עיסה כו' חייב עליה כמעשה שבת ומעשה שבת כה"ג מי מחייב כו' ומסקינן כמעשה צלי של שבת. וברש"י פי' דהכא חייב בהנחה בעלמא כי היכי דמחייב בשבת כו' שהפך בה דשם איכא לפלוגי בין הפך ללא הפך אבל כאן גבי חימוץ ליכא לפלוגי עכ"ל מבואר דבכ"ע חייב כאן וכ"נ מדברי הר"ם כאן אבל תוס' שם ד"ה ומעשה כ' דשאור ע"ג עיסה אין דרכה להחמיץ כולה אלא אותו צד שנוגע בשאור וגם אין חימוץ גמור דדמי למאב"ד לפיכך מדמי לי' וכו' בצד א' כמאב"ד לאו כלום הוא אם כן לדבריהם א"ח מלקות בכה"ג רק בנתחמץ מב' צדדין. אך דעת הר"ם נראה דהיא כדעת רש"י והנה הא דחשב כאן כמעשה כיון שהי' בתחלה ע"י מעשה עיין ר"מ סוף ה' כלאים גבי הי' לבוש כלאים דסובר כן ובמ"ל פ"ג מב"מ פלפל בד' הר"ם ובתוס' שבועות גבי צריך שהי' למלקות ואין כאן מקומו ועיין במשנ"ח מ"א באריכות. ולא נתבאר השיעור על כמה חייב כשהחמיץ אם על כ"ש או איזה שיעור ונראה דהשיעור בכזית כמ"ש כ"פ בח"ז דכ"ה דלא נתפרש שיעור מסתמא בכזית ומצטרף לשיעור אפילו ביותר מכא"פ דשיעור אכ"פ הוא רק באכילה ולא באיסור אחר. וח"ש בודאי אסור מן התורה דחל"א כמו בכל איסורים ואפילו יותר מכא"פ וכגון שהחמיץ כזית מן המנחה רק בפחות פטור. וחייב על חמיצה וכן חייב על כל עשיה שעושה כגון הלש חמץ או ערך חמץ או קיטף חמץ או אפאה חמץ חייב על כל עשייה מלקות כגון אם עשו הרבה ב"א זה לש וזה ערך וזה קיטף וזה אפה ואם א' עשה מתחלה ועד סוף אם התרו בו בכל עשיי' חייב על כל עשייה כמו נזיר שהיה שותה יין וא"ל אל תשתה אל תשתה ובחדא התראה חייב מלקות רק פ"א כי הכל הוא לאו א' ע' תוס' מנחות נ"ה ע"ב ד"ה אף אני. ומבואר בש"ס דהאופה לוקה שתים א' על עריכה וא' על אפיה וע' רש"י דאפילו גמר עריכה חייב ב' והתוס' פי' דאפה ועושה גמר עריכה חייב והר"ם השמיט ד"ז ועיין כסף משנה ולחם משנה שכ' דס' כס' התוס' אם כן ד"ז פשוט דאם עושה גמר עריכה חייב משום עריכה ג"כ ע"ש וזה הדין שחייב על כל עשייה מרבינן מקרא וזה הוי מחמץ אחר מחמץ שחייב ונ"פ דווקא בכה"ג דכ"א עשה עשייה כגון זה לש וזה ערך וזה קיטף וזה אפה חייב כאו"א אבל במחמיץ המנחה ובא השני והחמיץ ג"כ דנתן עלי' שאור וכדומה כיון דנתחמצה פ"א ל"ש כלל עוד חמץ דלא תוסיף תת כחה החימוץ השני כיון דהוא בל"ז חמץ. ואם א' לקח כזית מן המנחה והחמיץ ובא אחר ולקח עוד כזית מן המנחה והחמיץ וכן כמה אנשים כ"א כזית א' בודאי חייבים כולם וג"כ בכלל מחמץ אחר מחמץ כנ"פ. והנה הר"מ לא הביא אם חייב דווקא על לאו בחמץ גמור ולא בשיאור ולא בנוקשה או אפשר חייב בכ"ע. והנה בש"ס מבואר לר"מ דס"ל דעל שיאור לוקין בפסח הוי ג"כ חמץ לענין מנחות ולר"י דאין לוקין ל"ה חמץ וע' תוס' כאן ובפסחים פא"ע למ"ד דלוקין בפסח דאתרבי מקרא ה"נ גבי מנחות יש איזה ריבוי ע"ש. והנה לדעת הרי"ף פא"ע והר"ם פ"ה מהחו"מ עי' בראשונים ואחרונים שהאריכו בזה דפוסקים כר"י בשיאור דפטור בהכסיפו פניו: