מנחת חינוך · סימן קל״ד, ד׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

עוד כ' הרהמ"ח דין מנחת כהן והוא בר"מ פי"ב ממעה"ק והדינים כ"ה כל המנחות נקמצות (ע' השמטות) והקומץ קרב ע"ג המזבח והשיריים נאכלין לכהנים חוץ מכהן שהביא מנחה ואפילו מנחת חוטא של כהן ומנחת חינוך כו'. הכלל כל מנחה שהכהן מביא אינו נקמץ כלל וכליל כולו למזבח ודוקא כהן אבל כהנת היינו בת כהן ל"מ הנשואה לישראל אלא אפילו אינה נשואה כלל שהיא פנוי' או אלמנה או גרושה מנחתה נקמצת כמנחת ישראל והשיריים נאכלים דגזירת הכתוב כהן ולא כהנת אבל הנשואה לכהן אפילו בת ישראל הדין כך דאינה קריבה כולה מפני חלק האשה וא"י לאכול השיריים מפני חלק הבעל שהוא כהן ע"כ קומץ המנחה ומקריבין הקומץ ע"ג המזבח והשיריים מתפזרין על בית הדשן דאינה קריבה ואינה נאכלת. והנה הר"ם לא חילק כלל בין המנחות נראה דכל המנחות שוים הן מנחת סוטה והן מנחת נו"נ או מנחת חוטא הכל הדין כך באשת כהן וכ"ה דעת רש"י סוטה כ"ג אבל תוס' שם מביאים ירושלמי דד"ז אינו אלא במנחת סוטה שהבעל מביא (באכילה) [בשבילה] והיא מתכפרת הדין כך אבל מנחות אחרות היינו מנחת נו"נ ומנחת חוטא של האשה הדין כמו מנחת ישראל ונאכלת ע"ש ודעת הר"ם כדעת רש"י ובתוס' כ' הטעם לד' רש"י דמה שקנתה אשה קנה בעלה ע"כ אינה נאכלת אפילו בשאר מנחות על כל פנים לדבריהם אם יש לאשה מעות ע"מ שאין לבעלה רשות היא נאכלת והר"ם לא חילק כלל ובודאי יש לו ט"א. וארוסה ודאי דינה כישראלי' וכן לשון הר"ם הנשואות כו' לכהנים אם כן דווקא נשואה ולא ארוסה וכן ש"י דינה כישראלית אף על פי דלענין תרומה יש להם דינים כמו כהן כאן גזירת הכתוב אפילו ב"כ דינה כזרה רק נשואות לכהן דווקא מטעם התוס' או איזה לימוד לדעת הר"ם. וז"פ דחלל ה"ה כזר ומנחתו נאכלת דמה דנתמעט מתי' כהן חלל ג"כ נתמעט כמבואר בכל תו"כ. ונראה לפי המבואר בזבחים ור"ם כאן פי"ד דמנחה אינה באה בשותפות ומכל מקום הניח מנחה לשני בניו שמת קריבה ע"ש בש"ס דהוי נפש ול"ה שותפין דמקיבעא לא מכפרי רק מקופיא ומיקרי נפש ע"ש בש"ס דף ה' אם כן אם כהן הניח מנחה לבנו חלל או לשני בניו א' כהן וא' חלל כיון דלא קניא להו כלל ע"ש בש"ס אם כן הו"ל דאבוהו ואפילו לבנו א' והוא חלל מכל מקום דינה כמנחת כהן ואינה נקמצת והיא כליל ע"ג המזבח כמנחת כהן לגמרי ע"ש ותראה וע' לח"מ כאן פי"ד. וכהנת שנתערב וולדה בוולד ישראל דכ"א ס' כהן המנחות שלהם אין קריבים דלמא הוא ישראל ואין נאכלים דלמא הוא כהן נמי הדין דנקמצות והקומץ קרב והשיריים מתפזרים על בית הדשן כ"ה בר"ם כאן מש"ס דיבמות ע"ש ונראה דאם הוא חצי כהן וחצי ישראל וכבר ציירתי לך בח"ז דהיינו כגון שישראל בא על ח"ש וחב"ח דהוולד חצי ישראל מצד האב וח"ש מצד האם עאה"ע סי' ד' והוולד הזה היתה בת (ומצד חב"ח באם) וישראל בא עליה היא בת גיורת ואביה ישראל דכשרה לכהונה ע"ש ומצד ח"ש היא שפחה ועתה בא כהן על הבת. והנה מצד חב"ח הבן שילדה הוא בן כהן וה"ה כהן ומצד ח"ש הוא עבד והוי ח"ע וחצי כהן ואח"כ נשתחרר מחלק העבדות אם כן ה"ל חצי גר דהיינו ישראל וחצי כהן או קודם שנשתחרר דהוי ח"כ וח"ע והביא מנחה ג"כ אינו נאכל מפני חלק הכהונה ואינה כליל מפני חלק הזרות שהוא גר או עבד ג"כ הדין כן דקרב הקומץ לעצמו והשיריים מתפזרין על בית הדשן דאינה נאכלת מפני חלק הכהונה וז"פ. וכן טומטום כהן ואנדרוגינוס כהן דהם ס' אשה ג"כ הדין כן דהקומץ קרב והשיריים מתפזרין על בה"ד דהם ספק והו"ל כנתערבו וז"פ. ובתוס' סוטה מבואר שם בדבריהם דאם כהן הפריש מנחה עבור ישראל כיון דנתכפר לו ה"ל ישראל המנחה שלו נאכלת וה"ה איפכא אינה נאכלת דהכל אזלינן בתר המתכפר אך נשואות לכהן אע"ג דהאשה מתכפרת מכל מקום הבעל יש לו חלק ע"כ אינה נאכלת ע"ש. ובית הדשן כ' רש"י ביבמות דהוא מקום שנותנים שם תה"ד ובתוס' שם חולקין דנתפזרין במקום ששורפין ק"ק במזרחו של כבש ע"ש והוא ביבמות דף ק'. ובר"ם פט"ז כאן פוסק דהמתנדב שמן בפ"ע דקומצו ומקטיר הקומץ על האישים והשאר נאכל לכהנים כשירי המנחות והוא מפרק כל התדיר ע"ש אם כן בכהן המתנדב שמן הוא כולו לאישים כמנחת כהן ובספק הדינים כדלעיל במנחה דשוה למנחה עי' בזבחים שם. ומ"ש הרהמ"ח עבר ולא אכלה בטל מ"ע היינו אותו ב"א דמוטל עליהם ואפשר דאם אין הב"א אוכלים מאיזה הטעם המצוה על כל הכהנים כ"נ. ומבטל מ"ע כ' כ"פ לענין תשובה דינו ככל מ"ע. וזמן אכילת שירי מנחות הוא ליום ולילה עד חצות ועי' בסוף הספר יבואר אי"ה עלים מיוחדים זמן ומקום אכילת קדשים:
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.