מנחת חינוך · סימן קל״ד, ב׳

ועיין יומא נ"ט דכ"ז שהיה שמעון הצדיק קיים נשתלחה ברכה בעומר ובלחה"פ ובשהל"ח וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע ויש אוכלו ומותיר כו'. ואיני מבין כיון דחיוב המ"ע לאכול כזית היאך הותיר ולא קיים המצוה ומצוה לאכול קדשים על השובע כמ"ש בר"מ כאן ולומר דהי' משביעו שלא היה יכול לאכול יותר מחמת השובע דהי' אכילה גסה היאך שייך לומר דהיה ברכת השי"ת בזה ובטלו ממ"ע שלא יאכל כל הכזית וצ"ע. ונראה דידוע דאין חולקין קרבן כנגד קרבן והיו חולקין המנחה או איזה קה"ק לכל ב"א ואם לא היה מגיע לכל כהן כזית אם כן נתבטל מ"ע זו ל"א דעכ"פ לכהן א' יתנו כזית ולאחרים פחות דעכ"פ יתקיים מ"ע של אכילה. ז"א כיון דהתורה זיכתה לכולם יחד ואין א' עדיף מחבירו אם כן ה"ל כאלו אין כאן מנחה דלא חל המצוה כלל ה"נ אם מגיע לכ"א פחות מכזית והם כולם שוים בקדשים אם כן כיון דאין לו א"ח במצוה זו והיאך נוכל ליתן לא' לקיים המצוה במה שאינו שלו דכולם שוים. והנה בש"ס מבואר הלשון וכל כהן שמגיעו כזית הי' אוכל כו' נראה דלאו לכל כהן הי' מגיע כזית דיש יותר או פחות. וכפירש"י שם ד"ה וכל ובימי שמעון הצדיק אף מי שמגיעו כפול לא היו מושכין ידיהם עכ"ל דבימי שמעון הצדיק יש שהי' מגיע להם כזית ויש שהי' מגיע להם רק כפול. ואיני מבין זה הא צריך לחלוק לשוה דכולם זוכים בשוה עיין ר"מ כאן והוא מבואר בתורה ואיך נתנו לא' בפחות ולא' יותר ולומר דלא הי' אפשר לצמצם. אך באמת פול הוא קטן מאד נגד כזית ובודאי ידעו כמה כהנים הם וחלק הממונה לחתיכות ואפילו אי לא צמצם על כל פנים לא הרבה א' מחבירו רק קצת אבל לא כפול וכזית דגדול הרבה כזית מפול ול"ש א"א לצמצם ע"כ אפ"ל דבכונה היו נותנים לא' על כל פנים כזית כדי לקיים מצות אכילה כמש"ל. אך א"נ דהיאך נוכל ליתן לאחד חלק חבירו דאינו שלו ולא זכה בו כלל ואפילו בהסכמת חבירו ל"מ דאינו שלו דממון גבוה ע' קדושין כ"ג. ובפרט דהמצוה יכולה להתקיים בכה"ג דהוא נוטל חלק בראש כמו שירצה עיין ר"מ פ"ה מהכה"מ. ולולא ד' רש"י ז"ל הייתי מגיה בש"ס וכצ"ל וכל כהן הי' מגיעו כזית היינו דהברכ' נשתלחה והי' מגיע לכל כהן כזית ועוד אכל ושבע כו' אבל רש"י לא פירש כן וצ"ע. עוד מבואר שם מכאן ואילך היינו אחר מיתת שה"צ נשתלחה מארה בעומר כו' כל כהן מגיעו כפול הצנועין מושכין את ידיהם והגרגרנים כו' נראה מלשון הש"ס דלא הי' מגיע לשום כהן כזית רק כפול ולא נתקיים כלל מצות אכיל' כיון שלא הי' שיעור א"צ לקיים כמ"ש. והנה מה שהיו הצנועים מושכים ידיהם כיון דלא היו מקיימין המצוה דפחות מכזית אינו מצוה אם כן לא היו נוטלים כלל אבל אם הי' מגיע כזית ודאי לא היו מושכין ידיהם לקיים מצוה ולפי זה מוכח דגבי מ"ע אין מצוה בפחות משיעור דאל"כ לא היו מושכין ידיהם אף בלפחות מכשיעור. וע"כ דעל ח"ש ליכא מצוה כלל רק המצוה שלא לבא לידי נותר וזה אפשר להתקיים ע"י אחרים דהאחרים אכלו אבל אם הי' מצוה באכילה מצ"ע ודאי לא היו מושכים ידיהם כנ"ב. ולכאורה היאך משכו ידיהם כיון שזכו ואין יכולים ליתן ולמכור חלקם לאחרים דהיא מ"ג כמש"ל נראה דהתורה זיכתה למי שרוצה אבל מי שאינו רוצה לזה לא זיכתה התורה כלל וזהו רק הרוצים ונתרב' חלקם. ולפי זה אפשר לעיל ג"כ ניחא דיש כהנים שלא רצו כל חלקם רק מעט אם כן נשאר לקצתם כזית שהנשארים שרצו זכו בחלקם ומיירי שאם היו כולם רוצים לא הי' נשאר לכ"א כזית ולא היו מקיימים מצות אכילה ע"כ הרבה לא רצו כלל רק מעט קצת כדי שיגיע לקצת כזית שיקוים מצות אכילה ג"כ אבל באם מגיע לכ"א כזית בודאי אין ראוי למחול שלא לקיים מ"ע אם הוא אוכל כזית מקיים המצו'. וז"פ דמי שרוצה א"י ליטול חלקו וליתן לאחר אפילו כ"ש כיון שהוא רוצה יש לו חלק ואפילו כ"ש אסור ליטול אצלו בע"כ וליתן לאחר וז"פ כמש"ל. שו"ר בת"י שם כ' על הא דמגיעו כפול כו' אבל אם הי' מגיעו כזית לא היו מושכין ידיהם מלקיים מצות אכילה אבל כאן ל"ה מצות אכילה לגמרי כיון שהי' רק כפול כמ"ש וגם נראה דמצוה איכא בח"ש שכתבו דל"ה מ"א לגמרי כו' ואינו מוכרח דאין סברא ג"כ אם הי' קצת מצוה שיהי' מושכין את ידיהם ע"כ נראה דל"ה מצוה כלל בח"ש כמ"ש ע"כ וא"ת היכי דהי' מגיע לכ"א כפול איך מקיימין מצות אכילה וי"ל דלא בעינן כזית לגמרי אלא כזית עדיף כו' וזה ודאי צ"ע כיון דהיא מ"ע ואכילה כתיב בודאי צריך כזית כמו בכה"ת ובפחות או קצת מצוה איכא מחמת ח"ש או לא כמ"ש אבל ודאי מצוה גמורה הוא רק בכזית וגם סותרים דבריהם דלפ"ז דמצוה איכא אף בפחות אם כן היאך הצנועים מושכים ידיהם. ולפמ"ש הכל ניחא דפחות אינו מצוה כלל ע"כ היו מושכין ידיהם ולא קשה שלא נתקיים מ"א מה בכך כיון דלאחר חלק הצנועים שהיו מושכין את ידיהם לא היה מגיע גם כן לכ"א כזית ובע"כ א"י ליקח מזה וליתן לזה אם כן לא חל המצוה כלל כיון דליכא כזית כנ"פ וברור בס"ד. וגם מצות אכילת לחה"פ ושהל"ח והעומר נתקיים תמיד אף לאחר מיתת שה"צ דכה"ג נוטל מחצה מלחה"פ עיין ר"מ פ"ה מתו"מ ומשהל"ח היה נוטל ג"כ חלה שלימה עיין ר"מ שם ובעומר אם רצה נוטל חלק יפה עיין ר"מ שהבאתי לעיל בהכה"מ ואם לא היה מגיע לכהנים שיעור לא נתחייבו כלל ואין עיכוב אם לא אכלו כנ"ב בעזה"י.