שנצטוו כו'. עיין ר"מ פ"י ממעה"ק והנה נחשב למצוה בפ"ע. ובפרשת תצוה מבואר שם המצוה של אכילת חטאת ואשם ושאר קדשים. וכאן מיירי משירי מנחות וכן הר"מ חשבם לב' מצות ואינו נאכל רק לזכרי כהונה ונשים אין אוכלים והם כזרים לזה. וכן אנדרוגינוס אינו אוכל שהוא ס' אשה ומכ"ש טומטום דהו"ל ס' ערל ג"כ וחולקין השירים לכל כהן מבית אב ואין חולקין מנחה כנגד המנחה ואפילו בע"מ אוכלין וחולקין להם ויש כמה כהנים שאין חולקים כגון דא"ר לאכילה בשעת הקרבה עיין ר"מ פ"י הדינים משירי מנחות ומקדשי קדשים וכן מותר קטן לאכול בקדשי קדשים רק אינו חולק ע"ש. ולכאורה כיון שהיא מ"ע לאכול ואיך יכולים ליתן לקטן הא אינו ב"ח ומבטלים הכהנים מצות עשה אך באמת אין המצוה לאכול כולו רק המצוה על כ"א לאכול כזית כמו כל מצות עשה דאכילה כמו אכילת הפסח דכתיב ואכלו יי"ח בכזית ואחר זה אינו מצוה עוד יותר רק מצוה לאכול שלא יבא לידי נותר ומותר ליתן לקטנים ה"נ מצוה על הכהנים שיאכלו היינו שיאכל כזית ויוצא הכהן אם אכל כזית ויתר מזה יכול ליתן לקטן דהמצוה היא ככל מ"ע דאכפ"ס ומצה ודומיהם שיוצאים בכזית. והנה ז"פ דהוי ככל מצות עשה וצריך כזית ופחות מכזית א"י וכן לענין שלא כד"א דינו כספיקו של מ"ל לענין מצה וכן לענין בין השינים ובין החניכים וכן לענין בלע או כרך בסיב אין צריך לכפול כי כבר הבאתי בחיבורי מצות עשה של אכילה ה"ה כאן וכן אם יש מצוה קצת פחות מכשיעור הבאתי בח"ז דיש דיעות ה"ה כאן. ומצאתי בשות"ש ש"א סי' צ"ו כתב דמצות עשה דואכלו את הפסח קאי על כל הפסח ולא על כזית ממנו וכן גבי עשה דואכלו באכילת קדשים קאי על כל הקרבן ולא על כזית לחוד והביא ראי' מזבחים צ"ו גבי פסולה וגבי עצם שיש בו מוח לא ישברו דמקשה הש"ס ניתי עשה ולידחי ל"ת הא שם בלאו המוח יש הרבה בשר וכן גבי קדשים חוץ מה שנפסל יש בשר אם כן מאי מקשה דהעשה ידחה וע"ש. ואיני מבין דק' הש"ס גבי פסח דסתמא כתי' ועצם לא תשברו אפילו באם אין כזית לאיש א' רק עם המוח כגון שנמנו הרבה אנשים ולא יגיע לא' כזית רק עם המוח וע"ז מקשה וניתי עשה לדחות וגם גבי קדשים אם יש כהנים הרבה שלא יגיע לכ"א כזית רק עם מה שנפסל ובל"ז לא יגיע כזית. שפיר מקשה הש"ס ניתי עשה כו' אבל באכל כזית בפסח או בקדשים אין מצוה עוד כלל לאכול רק שלא יבא לידי נותר ויכולי' ליתנם לקטנים ובפסח דצריך מינוי מצוה לאכול רק להציל מיד נותר אבל לא מ"ע דאכילה כנ"ב ומכל מקום צל"ע עוד בזה.
מנחת חינוך · סימן קל״ד, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
