מנחת חינוך · סימן קל״א, ג׳

והנה הדשן של התפוח היו מוציאין אותו חוץ לעיר היינו חוץ לג' מחנות כמפורש בתורה. וכ' הר"מ מניחין אותו במקום שאין הרוחות נושבות בחזקה ולא חזירים גורפין ולא יפזרנו כו' שנאמר ושמו כו'. והראב"ד כתב דושמו בתה"ד מיירי על כל פנים אינו מבואר הדשן של התרומה כשנתרבה אצל המזבח מה היו עושין בה. וע' רש"י פסחים כ"ו דהדשן של תרומה הי' נבלע במקומה בדרך נס. ובתוס' יומא כ"א דעת ר"ת אינו כן דאינו נבלע ואפילו לדעת רש"י על כל פנים התורה לא סמכה על הנס ע"ש. אם כן מה היו עושין בהדשן של התרומה ע' רש"י ותוספות שם נראה דטעונין גניזה דאסורה בהנאה וגונזין אותו ודינו ככ"ד שטעונין גניזה דמניח במקום מוצנע וכ"ה בפסחים כ"ז ע"ב באותן שטעונין גניזה דתני' ושמו. והנה במש"ל בשם תוס' יומא כ"ז דתה"ד אינו אלא בלילה נראה דהיינו אם תרם היום א"י בתרם עוד מבע"י אבל אם לא תרם בלילה וגם בבוקר נראה דמצותו כ"ה ולא עיינתי בזה. ולשון הר"מ בכ"י תורמין בעה"ש. וכ' הלחם משנה דבמשנה מבואר דתורמין בקריאת הגבר סובר הר"מ דחד שיעורא היא והיא עה"ש. וע' תוס' יומא ל"ג ד"ה ואביי שם כתבו דתה"ד עיקר מצותו בלילה מבואר דקריאת הגבר הוא קודם עה"ש. ובזבחים דף כ' מבואר שם לעולם רבי ולינה דרבנן ומודה דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלה לינה ולינה הוא בעה"ש מבואר להדיא דקריאת הגבר הוא קודם עה"ש ע"ש בסוגיא וצ"ע על הר"מ שכתב שהוא בעה"ש ע"ש וצע"ק: