מנחת חינוך · סימן קל״א, ב׳

והנה הדשן שתורם מניח סמוך למזבח כמבואר בר"מ והרהמ"ח ואחר שתרם רצים הכהנים וגורפין כל הדשן מעל המזבח ועושין ממנו ערימה ע"ג תפוח והוא מקום מן המזבח הנקרא כן כ"כ הרהמ"ח והוא דעת הראב"ד בהשגות דהי' מקום על המזבח גבוה ונקרא תפוח אבל הר"מ כ' דערימה זו של הדשן נקרא תפוח ע"ש. והרהמ"ח נטה מד' הר"מ. ולאחר שהיה על התפוח היו מורידין מן התפוח בכלי למטה על הארץ ואחר זה מוציאין הדשן חוץ לעיר. ודעת הר"מ דבכל יום היה כן דהיו מורידין למטה ואח"ז היו מוציאין לחוץ. אבל דעת הרבה ראשונים דלא היו מורידין למטה בכל יום אך כשנתרבה על התפוח היו מוציאין אותו ודעת הראב"ד כהר"מ. ודעת הרהמ"ח כשיטת הראשונים דלא הי' בכל יום רק כשנתרבה כמבואר בדבריו לא כהר"מ ובמ"ל פלפל בזה באריכות. וע"ש שכ' דלכ"ע אינו מ"ע להוציא הדשן רק זה הי' מפני הכבוד. וקצת סוברים דוקא כשנתרבה מוציאין. והר"מ סובר דבכ"י אבל אינו בכלל מצוה וקרא דכתיב והוציא את הדשן היינו כשיוציא ילבש בגדי' פחותי' כו' ע"כ ברגלים לא היו מורידין כלל האפר מעל גבי תפוח דהוא נוי למזבח עיין שם באריכות. והוצאת הדשן הן מהתפוח למטה והן הוצאה לחוץ לעיר הוא דוקא בכהן וגם בע"מ פסולים וצריך בגדי כהונה כמ"ש ופשט כו' ולבש והוציא. ונראה לדעת הר"מ והרהמ"ח דאצל הרמה היה בגדים פחותים היו בגדי הרמה ובגדי הוצאה א' דבבגדים אלו היה מוציא ג"כ ומכל מקום צ"ע. והר"מ כ' ואע"פ שאין הוצאתו לחוץ עבודה מכל מקום אין בע"מ כו' ובמ"ל תמה ע"ז מ"ש דהוצאה לאו עבודה היא ומביא ירושלמי שהזר היה ראוי לחייב על הוצאת הדשן. וכתב דנראה מדעת הר"מ פ"ט מב"מ דזר אינו לוקה אבל איסורא איכא ע"ש. וגם מביא שם ד' הרמב"ן עה"ת דא"צ להוצאת הדשן בגדי כהונה והוא סותר הש"ס דילן ע"ש: