שיסיר הכהן כו'. עיין ר"מ פ"ב מהתו"מ וכ"ה מ"ע להרים דשן בכל יום מעל המזבח החיצון ודוקא הדשן מהאימורים או אברי העולה שנתאכלו אבל לא מהדשן של עצי המערכה כמ"ש והרים את הדשן אשר תאכל העולה וזה מבואר בריטב"א מובא בכ"מ ולפי זה אם לא היה קרבנות לא היה מצוה זו. והנה הרמת הדשן היא עבודה מעבודת כהונה אך מכל מקום הזר א"ח מיתה אף על פי שהיא עבודה תמה כיון שהיא עבודת סילוק א"ח מיתה רק מלקות כ"ה בר"מ פ"ט מהב"מ מהש"ס דיומא. והרמה צריכה בגדי כהונה אך פחותים מבגדי' שעובד שאר עבודות כ"פ הר"מ והרהמ"ח אף שבש"ס דיומא דף כ"ג ע"ב נראה דא"צ פחותים רק בהוצאת הדשן ולא בהרמה וכ"ד רש"י מכל מקום דעת הר"מ והרהמ"ח אינו כן ועיין כסף משנה ומ"ש בשם ריטב"א ומ"ש הלחם משנה ובמ"ל שם. ומבואר דחותה מגחלים מהגחלים שנתאכלו ועיין כסף משנה ולחם משנה שהיה חותה מגחלים דקים שמרובים להיות דשן. והרמה זו מבואר בש"ס דכ"ד שהשיעור מלא קומצו כמו מנחה וברש"י כתב דהיינו שלא יפחות אבל יכול להוסיף דא"י לתרום בקומצו שהרי הם גחלים רותחים אלא עושה מדה היינו ממתכות ועושה המדה באומד שלא יפחות אבל להוסיף ש"ד והר"מ והרהמ"ח השמיטו זה ובמ"ל עמד בזה על הר"מ וע' יומא כ"ו ע"א תוס' ד"ה אברים. וזמן הרמה עש"ס ור"מ דבכל יום תורמין בעה"ש וביה"כ מחצות וברגלי' דנפישי קרבנות בתחלת שליש אמצעי של לילה מוקדם לחצות ב' שעות כידוע ובמשנה הלשון באשמורה ראשונה והיא היא דהיינו סוף אשמורה ראשונה וכאן מבואר בד' הרהמ"ח משליש האחרון של לילה והוא ט"ס וצ"ל כמו בש"ס ור"מ גם בלשון המשנה. וברגלים היינו הג' רגלים כיון דנפישי קרבנות ראי' וחגיגה אבל בר"ה היא ככל יום והרהמ"ח כתב ובמועדים ואשגירת לישנא הוא וכוונתו ג"כ בג"ר לבד ופשוט. וע' תוס' יומא דף כ' ע"ב ד"ה אלא כתבו דלפי מסקנת הש"ס כל הלילה אפילו תחלת הלילה כשרה להרמה אם יש דשן והא דלא תני לה במגלה גבי דברים שמצותן בלילה כשרים כל הלילה דלא היו רגילים לתרום כו' אבל המצוה היא אף בתחלת הלילה ע"ש. ופשוט ג"כ דכל היום כשר ג"כ אם לא הרים בעה"ש כל היום זמנו אם כן ל"ק ק' התוס' דזה לא הוי ממצותן ביום ולא ממצותן בלילה המ"ע הוא בכל מעל"ע לתרום פ"א כנל"פ. ועי' באריכות בתוס' שם ובתוס' זבחים פ"ו ועי' יומא כ"ז ע"ב תוס' ד"ה א"ד כ' דהרמת הדשן זמנה אינו אלא בלילה אם כן מבואר דזמנה אינה ביום.
מנחת חינוך · סימן קל״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
