מנחת חינוך · סימן ק״ל, ב׳

גם נ"מ אם גזל פמש"פ ונתייקר וש"פ לדעת זו דלאו מטעם מחילה הוא רק פמש"פ אין מ"ע עליו מכל מקום אפשר על כל פנים ברשותו דמרי' אתייקר כי הוא של הנגזל ויכול להוציא ממנו הנגזל עתה אף על פי שאפשר אין מצות השבה על הגזלן כיון דבשעת גזילה ל"ה ש"פ מכל מקום על כל פנים ה"ל של הנגזל כמו כל גזלה דאתייקר דהוא של הנגזל ער"מ. וכן אפילו השביח מן התורה הרי של הנגזל כמבואר לקמן אבל אי אמרינן דמחל אם כן תיכף מחל וה"ל של הגזלן ועומד ברשותו והוא שלו ואפילו נתייקר וכן אם לקח עוד ח"פ וצירף לזה וקידש בו אשה אי הטעם מחמת מחילה הוי שלו והאשה מקודשת אבל אי אמרינן דלאו מחילה היא רק דאין מצוה עליו להשיבו מכל מקום הוא של הנגזל אם כן אינה מקודשת. ועיין מגן אברהם סתרל"ז מביא בשם הר"א ממיץ דגזל עכו"ם אף אי מותר מכל מקום לא מיקרי לכם מכ"ש דאסור מן התורה לא מיקרי לכם אבל מטעם מחילה הוי שלו. וכן נ"מ לגבי ארבעה מיני' וש"ד ואין כאן מקומו להאריך. גם נ"מ גדולה לפ"ד דידוע דשיעור הצירוף כא"פ הוא רק במידי דאכילה ובמעילה קי"ל דצירף המעילה לש"פ אפילו לזמן מרובה חייב ואף דהתם ילפינן מקרא תמעול מעל ע"ש במעילה היינו כיון דילפינן תחטא מתרומה אבל כאן אי אמרינן דשיעורין ה"ל הל"מ אם כן בגוזל פמש"פ מא' היום וביום מחר עוד פחות מפרוטה ואפילו לזמן מרובה מצטרף הן שעבר על הלאו והן שחייב בהשבה דלמה לא אבל אי אמרינן מטעם מחילה אם כן צ"ל הגזלה ש"פ בפ"א אבל אם גזל ח"פ ממילא מחל לו ובכל ח"פ הוי מחילה אם כן אין מצרף לפרוטה כלל וא"צ להשיב רק אם גזל ש"פ בפ"א. הכלל מדברים הנ"ל דאי אמרת דלא מחייב בהשבה דלאו ממון הוא אבל בודאי על כל פנים גם הגזלן לא קנה דמה"ת לקנות דבר שאינו שלו רק דאין מ"ע עליו. וגם הב"ד אין מוציאין דאין נזקקין לפמש"פ ובודאי אי אייקר ונשבח ועמד על פרוטה ברשותא דמארי אתייקר והב"ד מוציאין מידו וגם אם קידש אשה אינה מקודשת דלאו שלו ובאתרוג לא יצא וגם בצירוף בודאי חייב להשיב אבל אי אמרינן מטעם מחילה הוא אם כן ה"ל שלו לכ"ד וגם אינו מצטרף כי ראשון ראשון מחל אך לסברא זו אם לא ידע דמחל או חרש שוטה וקטן דלאו בני מחילה הם אפשר דמ"ע עליו להשיב אם כן נ"מ הרבה בין טעם הש"ס וכן הביא הרהמ"ח ובין הר"מ שלא כ' הטעם דמחילה נראה דסובר דגזירת הכתוב דהוא בכלל השיעורי' ופחות מזה לאו ממון הוא לענין מ"ע ולמל"ת כמו כזית ופחות מכזית. ופשוט אצלי דלא קנה להיות שלו חדא דכ"מ דארל"ת כו' כאשר אכתוב בשם ס' המקנה. ועוד לדעת התוס' פא"נ דליכא בקרקעות לאו דלא תגזול ומכל מקום בגוזל קרקע אינו שלו כידוע אם כן ה"נ וז"פ. שוב בא לידי ס' מחנה אפרים וראיתי שעמד קצת על מדוכה זו בריש ה' גזילה ע"ש כי אין ביכלתי לעמוד בדבריו.