מנחת חינוך · סימן ק״ל, א׳

שנצטוינו כו'. עיין ר"מ ה' גזלה ובח"מ ואין דרכי בח"ז להאריך בדבר המבואר בראשונים ואחרונים. רק בקיצור נמרץ. כל הגוזל מש"פ ומעלה מ"ע עליו להחזיר את הגזלה בעין שנאמר והשיב את הגזלה כ"ה בכ"מ בש"ס דגזלה ה"ל לאו הנל"ע אף דפסוק זה והשיב מיירי בנשבע לשקר מכל מקום קבלו חכמינו זכרונם לברכה דעשה זו נוהג תמיד אפילו בלא נשבע ומצוה זו באיתא בעינא המצוה עליו להחזירה בעין ולא דמים ואם נשרף שאינה בעין מחויב לשלם המעות כשעת הגזילה וזה ג"כ בכלל מצוה זו עיין מכות ט"ז ד"ה התם ור"מ פח"י. ומה שהקשה הכסף משנה על הר"מ והשיג עליו דכוונתו כמ"ש התוס' דה"ל עשה ע' באחרונים וכ' קצת לעיל פ' יתרו. ואם נשתנה הגזלה בידו ג"כ א"צ להחזיר בעין רק הדמים ונפקא לן מקרא אשר גזל כעין שגזל כו' אפילו לרבא דכ"מ כו' ל"מ הכא גלי קרא ע' בתמורה ודיני שינוי ארוכים ומבואר בר"מ וש"ע. ומ"ע דוקא במטלטלין וגופן ממון אבל עבדים ושטרות וקרקעות אינן בכלל מ"ע זו דפרשה זו מיירי רק במטלטלין ואתמעט עושו"ק עיין ב"ק קי"ז דאתמעט מכו"פ ולענין אם עוברים בלאו דגזלה בעוש"ק כ' לעיל פ' יתרו ולקמן פ' קדושים דיש בזה שיטות הר"מ והתוס' בא"נ ואין כאן מקומו. אבל מצות השבה דהוא בפרשה זו אתמעט עוש"ק. ואם אין בעין א"צ לשלם דמים ואם הם בעין ברשותא דמארי' קאי דאין נגזלים כלל אבל לא בתורת מצות השבה על הגזלן ואם אינו מבואר להדיא כשתעיין בש"ס ור"מ תראה שהוא פשוט. והנה אף שדעת הראב"ד דעבדים נגזלים דאם אינן בעין צריך ליתן דמים עיין פ"ט מה' גזלה מכל מקום אפשר לא מחמת מ"ע ובש"ך סי' שס"ג השיג על הראב"ד. ודעת הרי"ף דעבדים הם כמטלטלין לענין גזלה וע"ש בש"ך דכל הפוסקים חולקים עליו ואפילו אם הגזלה עתה בשעת השבה אינו ש"פ מכל מקום כיון דבשעת הגזלה היתה ש"פ חייב להשיב ויוצא ידי מצוה זו אפילו אינה שוה כלום כדקיי"ל חמץ ועעה"פ וש"ד הנחשבים בש"ס ור"מ כיון דלא נשתנית והיא בעין א"ל הש"ל ויצא ידי מצוה זו. אך אם אינה בעין ונשרף לאחר שנאסרה כיון דאינה בעין צריך ליתן דמים כשעת הגזלה אבל אם היא בעין מקיים מצות השבה כ"ה בש"ס ור"מ וש"ע ובח"י דדוקא חמץ ועעה"פ א"ל הש"ל אבל תה"פ אי"ל הש"ל וקצה"ח שס"ג פלפל בדבריו וכ' דאי"ל הש"ל מטעם דעל הגזלן מוטל לקיים העשה דתשביתו לשרפו או לפרר אבל בדיעבד אם החזיר לו אף תה"פ יצא ידי השבה ע"ש ודוקא מש"פ ומעלה אבל פמש"פ א"ח בהשבה אף על פי שאסור לגזול אפילו כ"ש וז"ל הר"מ כאן פ"א ה"ב ואסור לגזול כ"ש ד"ת וכן כתב פ"א מה' גנבה וכאן בה"ו כ' הגוזל פמש"פ אף על פי שעבר אינו בתורת השבה ולא כ' שום טעם לדבר. והרב המגיד פ"א מה"ג כ' ע"ד הר"מ דאסור לגנוב כ"ש ז"ל ודין פמש"פ בממון כדין ח"ש באיסורין עכ"ל. נראה מדבריו דש"פ בממון מגנבה וגזלה וכיו"ב הם בכלל שיעורין דהוא הל"מ ובפחות ה"ל ח"ש דאסור מן התורה וכ"מ בדבריו פ"ט מה' מלכים הט"ו שכ' דב"נ חייב על פמש"פ בגזל וכן באמ"ה דשיעורין לישראל נאמרו כו' ע"ש. נראה מדבריו דפמש"פ אין מצוה עליו כלל להשיב. וכבר הבאתי לעיל בח"ז דעת קצת אחרונים דגם במצות עשה מצוה איכא בח"ש כגון אכילת מצה בכ"ש וכדומה אם כן הי' נמי קצת מצוה כאן דהוא מ"ע [מ"מ] נ' דל"ה מצוה כלל בח"ש במצות עשה ולפי זה אפילו בגוזל מחרש שוטה וקטן פמש"פ אין מצוה בחזרה כלל אבל מהש"ס סנהדרין נ"ז ונ"ט מבואר דהטעם פמש"פ אינו בהשב' מחמת מחיל' דהנגזל מוחל על פמש"פ ע"ש. וכ"כ הרהמ"ח כאן לפי שידוע בני איו"י נדיבים כו' מוחל אותו ואין חפצו כו'. אם כן לפ"ד בחרש שוטה וקטן לאו בני מחילה נינהו חייב בהשבה (ולמי ישיב כיון דהם לאו ב"ד נינהו) או בעומד וצווח דאינו מוחל או בגנבה והנגנב א"י דלא מחל דהוי יאוש של"מ אם כן נ"מ גדולה היא וצ"ע על הר"מ דלדבריו א"צ להשיב בשום פעם. ולפי הנראה מהש"ס פעמים שחייב בהשבה כמ"ש.