מנחת חינוך · סימן קכ״ט, י״ד

וחייבי אשם זה ג"כ אין ממשכנים ככל האשמות. והתראה להאשה צריך להתרות בה משום פסוק זה דבקורת תהיה כמ"ש כ"פ. והנה במה שכתבתי לעיל דבהכנ"ע אם לא השיר בתולים ל"ה אשתני כיון דמשלמין קנס ע' מל"מ פ' י"ז מהא"ב הי"ג פלפל בזה. ותמה על הרא"ש שסובר כן ואין כאן מקומו לפלפל בזה. על כל פנים ד"ז תלוי בזה דכ"ה דחייב שם קנס לא הוי אשתני ופטורים כאן וכ"ה דפטורים מקנס דה"ל בעולה ואשתני אם כן הכא חייבים דה"ל בעולה כנ"ב בס"ד. ויש לעיין בסוגיא דקידושין דכל הבועל דעתו על ג"ב ע"ש השיטות אם כן כיון דיכול להכחיש דלא גמר ובאו הקידושין מחמת דאינו מכחיש אם כן אפשר הו"ל כמקדש בלא עדים ועאה"ע סי' ל"ה כ' הפוסקים סברא זו ויש לחלק גם באמת בקדושין אמרינן הן הן עידי יחוד ה"ה כו'. וע"ז כתב הרשב"א דה"ל כאש כו' ובודאי לחייב מיתה או מלקות בעריות אינו ביחוד ע"כ צריך לחלק בין היתר ובין איסור גבי היתר אמרי' גבי יחוד אש בנעורת ולא גבי איסור. אם כן אפשר בג"ב ג"כ יש חילוק בין היתר ובין איסור. ויש לחקור הרבה ובאתי כאן רק לעורר ואי"ה לקמן פ' אמור כתבתי ג"כ קצת בזה ותן לחכם כו'. והנה בודאי הקדושין של ח"ש וחב"ח הם כמו באשה דעלמא כסף ושטר וביאה. אך אפ"ל לפי שיטת ר"נ פ"ק דקדושין דביאת איסור אינו קונה אם כן דוקא בע"ע שמותרת לו ביאה קונה אבל לאיש אחר דאסורה עליו להרבה שיטות מן התורה מחמת חלק השפחות ולשיטות דשפחה רק מדרבנן על כל פנים הו"ל ביאת איסור ואינו קונה ואין כאן מקומו וצריך כסף ושטר וג"כ פשוט דצריך עדים לקדושין. ל"מ בזמן היובל דהי' ע"ע אם כן חב לאחריני לע"ע אלא אפילו בזה"ז שאין ע"ע נוהג כמש"ל בפ' משפטים אם כן אינו חב לאחריני ואפילו לממזר לא חב מחמת חצי חלק ב"ח עאה"ע סי' ד' מכל מקום אם תשתחרר גמרי קדושין אם כן ה"ל חב לאחריני ואפילו למ"ד דפקעי מכל מקום אפילו ביבם ביבמתו צריך עדים עמ"ל פ"ב מה' יבום ה"ד אף על פי שזקוקה לו ואסורה לאחרים ה"נ. ובאחרונים חקרו לענין דבר שבערוה דאין ע"א נאמן אפילו בלא אתחזק דילפינן דבר מממון עש"ס ושאר אחרונים דיש חילוק בין דבשב"ע לשאר איסורים נ"ל דכאן ל"ה דשב"ע כיון דלאו בכלל עריות היא דרק איסור לאו וא"ד ליבמה לשוק דתפסו האחרונים דהוי דשב"ע שם אין תופסין בה קדושין מספק כידוע ע"כ ה"ל דשב"ע אבל כאן תפסי קדושין בה וג"כ רק איסור לאו ה"ל כמו ממזר ושאר איסורים דל"ה בכלל דשב"ע ויש כמה נ"מ בין דשב"ע לשאר איסורים כידוע ואפילו אם נאמר דאין קדושין תופסין בה היינו מטעם שאין השני מוסיף בה איסור. על כל פנים נראה דל"ה דשב"ע לענין הרבה ענינים. ובמקומות מפוזרים יבואר עוד אי"ה: