מנחת חינוך · סימן י״ג, ג׳

ולפמ"ש דאף לשיטת הר"מ מכל מקום מוזהר האוכל ג"כ רק דאין שייך אזהרה עליו אבל מכל מקום מוזהר כמש"ל נראה דג"כ אסור בהנאה לבן נכר דהר"מ המ"א פסק כר"א דכ"מ שנאמר ל"ת אבה"נ ונ"מ לפמש"ל דשיטת התוס' ב"ק כ"א דקדשים קלים לאח"ש חלק הבעלים הם שלהם דאינו מ"ג ורשאי לקדש בו אשה רק חלק הכהנים הוי מ"ג וכן מטין ד' הר"מ פ"ה מאישות אם כן אם א' מבני חבורת הפסח קידש בחלקו אשה ודאי מקודשת ל"מ דאם האשה ג"כ מהחבורה אם כן מותר באכילה לו ולה והוא ג"כ ממון הדיוט ודאי מקודשת אך אף אם האשה אינה מבני חבורה מכל מקום על כל פנים מותר בהנאה אם כן ודאי מקודשת אבל ישראל עועכו"ם שלקח מפסח וקידש בו אשה אף אם נמנה על הפסח כגון שלא נעשה רשע אלא אחר עשי' קודם אכילה מכל מקום הפסח אסור בהנאה לו וה"ל כאילו מקדש באה"נ ואף דלאשה מותר זה תלוי בפלפול המ"ל פ"ה מהלכות אישות ע"ש וישראל עועכו"ם שקידש קידושיו קידושין ע' אה"ע סימן מ"ד על כל פנים נל"ב דלדידיה אסור הפסח בהנאה ג"כ דכתיב לא יאכל והלכת' כר"א ויש עוד נ"מ ואין להאריך.