מנחת חינוך · סימן י״ג, ב׳

וגוף הדבר צ"ע אמאי לא נימא דהעועכו"ם עצמו מוזהר ע"ז אף דאינו ציית מכל מקום מוזהר על כה"ת ואיך יאמר הר"מ דבר חדש שלא נמצא באיזה מקום ואין דרכו בכך וגם נ"מ לדינא לאחר שעשה תשובה אם אכל מן הפסח בהתראה לוקין על לאו זה ודאי ככל הלאוין שעבר לוקין אם ידינו תקיפה אפילו בעשה תשובה כי כל החייבים בב"ד של מטה לא מהני תשובה כידוע ומנלן לחייב המאכיל לאפוקי מפשט' דקרא. הן אמת גבי ב"נ צ"ל כן דהתור' לישראל נאמרה ולא לעכו"ם חוץ מהמנוים בסנהדרין שבע מצות אבל ישראל העועכו"ם הוא בעצמו מוזהר ע"ז ומנלן דהמאכיל מוזהר ע"ז אך ודאי מצא הר"מ ד"ז באיזה מקום ואנחנו לא נדע אך על כל פנים אפ"ל דהוא ג"כ מוזהר ולוקין אם עבר בעדים והתראה לאחר שעשה תשובה או אפילו קודם תשובה אם ידינו תקיפה כמו שמלקין אותו על איזה עבירה שעבר ולמה יגרע עבירה זו אך הר"מ לא ביאר זה ואפ"ל שהוא פשוט דאם אחר מוזהר שלא להאכילו כ"ש הוא עצמו כיון דבר אזהרה הוא. אך קשה דהרהמ"ח וכן הר"מ כתבו דאין לוקין ונראה מדבריהם דאין בלאו הזה מלקות כלל ובאמת הוא בעצמו למה לא ילקה גם הר"מ פי"ט מסנהדרין לא מנה לאו זה בכלל הלוקין וצ"ע למה הלאו הזה לא יהי' בכלל הלוקין הוא בעצמו וצ"ע. והנה ד"ז דוק' כ"ז שלא עשה תשובה ואחר תשובה הוא כישראל לכ"ד ודוק' אם עשה תשובה קודם עשיית הפסח אבל אם הי' רשע בשעת עשיית הפסח וקודם אכילה עשה תשובה אפשר דאינו בלאו הזה אך מכל מקום אסור לאכול דלא מנה עצמו עה"פ והו"ל שלא למנוי' ועיין בפירקין להר"מ נראה דשלא למנוי' עובר רק בעשה אם כן אינו בלאו זה ואפילו לראב"ד דעובר בלאו דתושב ושכיר ויבואר לקמן אי"ה מכל מקום א"ע בלאו זה וגם שלא למנוי' א"ע המאכיל רק האוכל בעצמו אם כן נראה דאם עשה תשובה קודם האכילה ודאי אינו בלאו הזה ואם מנה עצמו על הפסח דינו כדין טמא וערל וגם אם נשחט עליו או על הכשר ועליו דינו כדין שחטו למולים וערלים ועיין בפסחים בענין שחטו ע"מ שיתכפרו בו ערלים דף ס"א וכל הסוגי' מפלפל שם בש"ס דכתיב וכל מקצת ערלה וכתיב זאת ע"ש באריכות וה"נ נראה לענין בן נכר דכתיב בהאי פרשת' וכתיב ג"כ וזאת וער"מ פ"ב מדינים אלו והענינים עמוקים אין כאן מקומו ועתו"ס פסחים כ"ח ע"ב ד"ה כל ערל ודק"כ בתוס' ויבמות פ' הערל אך איני לומד כעת בעיון ישמע חכם וכו'.