מנחת חינוך · סימן י״ג, ד׳

והנה בלאו הזה כאן דהמאכיל מוזהר מצינו כיו"ב ביבמות דאסור להאכיל בידים דבר איסור לקטן משום לא תאכלום לא תאכילום וער"מ פי"ז מהמ"א ופ"ג מאבל וטוא"ח וש"ע סי' שמ"ג ושם אינו מבואר להדי' דאין לוקין ובמ"א אינו מבואר דמוזהר ע"ז רק דאסור להאכילו בידים ובה' אבל כתב כהן קטן הגדולים מוזהרים שלא לטמאו ע"ש על כל פנים לא כתב בפירוש דאין לוקין כמ"ש כאן ועיין כאן בכ"מ כתב דטעם הר"מ כיון דלא כתיב בהדי' לא תאכיל' ע"כ אין לוקה ע"ש אם כן גבי מאכיל לקטן דג"כ לא כתיב בהדיא לא תאכילום ג"כ אינו לוקה. וראיתי להפמ"ג שמ"ג בט"ז שם כ' דמאכיל לקטן לוקה ע"ש לשיטת הר"מ בכל איסורין ובאמת לא עדיף מלאו זה דמבואר כאן דאין לוקין דאינו מפורש וגם שם אין מפורש אזהרה למאכיל אם כן למה ילקה. וראיתי בס' הנ"ל באשל אברהם כתב אפשר אינו לוקה דאינו אלא מדרשא ובאמת מפורש כן בכ"מ כאן ומכל מקום צ"ע שלא גילה דעתו שם בהדי' דלא לקי כמו כאן ומצאתי בס' מגלת ספר לחכם ספרדי על הסמ"ג הקשה על הכסף משנה מד' הר"מ פ"ו מה' כלאים המלביש חבירו כלאים לוקין המלביש וע"ש בכ"מ דקרינן בי' לא תלביש חזינן אף דאינו מפורש בהדי' אלא מדרש' לוקין ועפ"ג מה' אבל פסק הר"מ דהמטמא לכהן ג"כ לוקין ועלח"מ ה' אבל וה' כלאים בכ"מ מה שתמהו על הר"מ וע"ש במג"ס הנ"ל חילק קצת והניח בצ"ע וצריך אריכות לברר הדברים. ולשון הר"מ כאן המאכיל כזית מפסח לב"נ עובר בל"ת ודאי כן הדבר כמו בכל איסורי אכילה שצריך כזית ובפרט דכתב לשון אכילה ואפ"ל דלשיטת קצת האחרונים הובאו כ"פ בח"ז ועח"צ סי' פ"ו ודג"מ תמ"ב דדוק' איסורי אכילה אסור ח"ש מן התורה אבל איסורים דלאו אכילה נינהו מותר ח"ש אם כן ה"נ וכן המאכיל הקטנים אין ח"ש אסור מן התורה דלגבי המאכיל הוי זה כמו שאר איסורים דדוק' גבי אוכל שייך לומר דאחשבי' ע"ש אבל לגבי המאכיל הוי זה כאיסור אחר בלא אכילה אם כן לשיטה זו מותר מן התורה בח"ש להמאכיל אך האוכל עצמו לפמש"ל לדידי' ודאי ח"ש אסור מן התורה כ"נ פשוט. גם נ"פ דצריך להאכיל כזית בכא"פ ויותר מכא"פ א"ע בלאו כמו כל איסורי אכילה וגם האוכל אינו לוקה ביותר מכא"פ וכן המאכיל לקטנים ג"כ הדין כן וגם אם האכיל לב"נ או לקטנים שלא כדרך אכילתו א"ע דאינו מצווה יותר ממה שמצווה האוכל בעצמו וז"פ. וגם נראה דאם האכיל לב"נ באופן שבעצמו לא הי' יכול ליקח עובר ג"כ המאכיל משום לאו דלפני עור כמו המאכיל לרשע דבר איסור דעובר על ל"ע וה"נ הרשע מצווה שלא לאכול רק דאינו ציית אבל הישראל עובר בל"ע כנלע"ד פשוט. ועמ"ל פ"ט מהמ"א דאפילו אינו מאכיל לקטן בידים רק מטעה אותו ואומר לו על איסור שהוא היתר ג"כ עובר בלאו דלא תאכילום דהוי כאילו מאכילו בידים ומביא הש"ס נדה וד' הרשב"א והתוס' ונ"ד דיני' כמו שם ויבואר במק"א אי"ה: