מנחת חינוך · סימן י״ג, א׳

שלא וכו'. מבואר בר"מ פ"ט מק"פ ה"ז וע"ש דבין פסח ראשון ובין פ"ש עובר בלאו הזה ועיין כסף משנה שם ואף שכתוב בתורה כל בן נכר לא יאכל ומנין שעובר על הלאו הזה המאכילו עכ"מ כתב דמשמע לרבינו דעליו ל"ש לומר דאזהר הכ' דלא חייש למה שהזהירה תורה הקדושה ע"כ הפי' לישראל המאכילו אזהר קרא ול' הר"מ בן נכר האמור בתורה זה העובד אל נכר וכ"כ בתחילה המאכיל פסח לישראל עועכו"ם וכ"ה ל' הרהמ"ח לישראל העועכו"ם ומכל מקום אני מסופק אם הוא דוקא שעע"ז אבל אם הוא רשע לחלל שבתות דמבואר בחולין דהוי רשע לכה"ת או רשע לכה"ת חוץ משני אלו עביו"ד סי' ב' מכל מקום א"ע בלאו הזה דכך הוא גזירת הכתוב או אפשר לאו דוקא עע"ז אלא אם הוא רשע לכה"ת או לחלל שבתות אף דאינו עע"ז הוא בכלל הזה וע' הלכות מעשה הקרבנות פ"ג ובפ"ג מה' שגגות באריכות שם והנה במנחות ק"ט כהנים ששימשו לדבר אחר שם מיירי בודאי דוקא לע"ז וע"ש בסוגיא דאפילו עשה תשובה וער"מ פ"ט מהב"מ ומוכחא שם מקראי אבל כאן בודאי אם עשה תשובה אוכל הפסח רק כ"ז שהוא בהמרתו אם כן אפשר דה"ה רשע לחלל שבתות ג"כ וע' זבחים כ"ב ע"ב מבואר שם מקר' דיחזקאל כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי דב"נ וערל פסולין לעבודה ובן נכר היינו שנתנכרו מעשיו ואמרינן שם צריכא דאי כתב רחמנא ערל לב ה"א משום דאין לבו לשמים וכו' ואי נימא דבן נכר היינו דוקא שעע"ז אם כן אפילו לבו לשמים מחלל עבודה אפילו בעשה תשובה כמבואר במנחות שם אע"כ דבכלל ב"נ היינו רשע לח"ש ובעשה תשובה מותר לעבוד ע"ש. אך התוס' הרגישו בזה וכתבו דאין לבו לשמים היינו דפעם א' ל"ה לבו לשמים והביאו הש"ס דמנחות ע"ש ויש לפלפל ולענין עבודה אין כאן מקומו ואי"ה יבואר במקומו אי רשע לח"ש הוי בכלל ב"נ ולענין שאנו עסוקים כאן בפסח צ"ע דמלשונם נראה דוקא רשע לע"ז אבל לח"ש אינו בכלל זה וגם לדברי הכסף משנה שיצא להר"מ שאזהרה על המאכילו דאין שייך עליו כיון דאינו חושש אם כן בשלמא בעע"ז שייך שפיר אבל אם שומר כה"ת רק מחלל שבת שייך שפיר אזהרה עליו ג"כ וצ"ע כעת וע' פסחים צ"ו מבואר ג"כ האי צריכות' דזבחים אח"ז ראיתי בט"א חגיגה ד' פלפל ומביא דמלשון הר"מ הק"פ מבואר דוקא רשע לע"ז וגם מתוס' זבחים שהבאתי אח"ז כתב דלר"מ דרשע לד"א הוי רשע לכה"ת רשע לד"א גם כן בכלל ע"ש. אם כן לדידן רשע לח"ש דכ"ע מודים הוי רשע לענין פסח וצ"ע ויבואר לקמן לענין עבודה.