מנחת חינוך · סימן קכ״ט, ו׳

והנה בודאי חייבי חומש ממשכנים דלאו לכפרה הוא ומגיע לחבירו בודאי ממשכנין עש"ס דב"ק גבי כופר. ונוהג בכל האישים. אך בחרש שוטה וקטן בודאי אין שבועה להם ואפילו קטן שהגיע לעונת נדרים מכל מקום א"ח בשה"פ כי אפילו גזלו א"ח להחזיר דאינן בני מצות ואפילו מכח אביהם ונשבע והודה אף בהגיע לעו"נ נראה דא"ח ואי"ה בפ' מטות יבואר. ועבד ואשה כיון דאין להם לשלם ממילא אין מקריבין אשם ג"כ רק אם הגזילה בעין מחזירין הגזילה אך אין להם ממה לשלם חומש או אשם רק אם יש להם ממון ע"מ שאין לבעלים רשות בהם. ועמש"ל דכ"ז שאין מחזיר הקרן אינו מביא אשם וה"ה נמי גוזל את אביו ומת ואין יורש אלא הוא דצריך להוציא גזילה מת"י כמבואר במצות השבה כ"ז שאינו מוציא גזילה מת"י באופן שמחויב אינו מתכפר לו באשם וצריך מקודם להוציא הגזילה ואח"כ להביא אשם ומתכפר לו. והנה בא לידי ש"מ על ב"ק וראיתי שם בשם הראשונים דד"ז אם הוא בעצמו יורש דצריך להוציא גזילה מת"י הוא דרבנן אם כן נראה בכה"ג מביא אשמו אפילו קודם ובודאי בדיעבד נתכפר לו כיון דמה"ת זכה במה שת"י או אפשר דרבנן העמידו דבריהם ול"מ באשם אפילו בדיעבד ואל תאמר דמה"ת א"ח כיון דא"צ להחזיר הקו"ח ז"א דבאמת חייב רק הוא בעצמו זכה ה"ל כפרעון וכמחילה וז"פ. ויש עוד דין במצוה זו ונקרא גזל הגר והיינו בגוזל גר ונשבע והודה לו הרי הוא ככ"י דמשלם להגר קו"ח וחייב באשם רק במת הגר וגר א"ל יורשים גזרה התורה דישיב הגזילה הקו"ח לכהנים והכהנים זוכים בו ומביא אשם ג"כ והדינים יבוארו לפנינו בס"ד: