מנחת חינוך · סימן קכ״ט, ה׳

והנה ע"כ דברינו באם הגזלן או הלוה חי צריך לשלם כמ"ש ואם מת עיין ר"מ הדינים היינו אם נשבע והודה דנתחייב קרן וחומש ואח"כ מת צריך היורש לשלם דזה לא אתמעט מגזל ולא על גזל אביו כיון דאביו נתחייב בחייו משלם חוב אביו ופשוט באופן דיורש משלם כגון שהניח אחריות נכסים או מטלטלין שכ' לו בחייו ובמותו או משום מצות כיבוד עפ"י הדרכים שכל חוב נגבה מהיורשים המבואר בר"מ פל"ו ובח"מ וטור סי' ק"ז ואם נשבע אביו ולא הודה אלא היורש הודה הן בגזילה קיימת או בחוב שחייב היורש לשלם עפ"י דרכים הנ"ל א"ח רק הקרן דזה נתמעט מגזל דאינו מוסיף חומש על גזל אביו היינו על שבועת אביו א"ח היורש חומש דאביו לא נתחייב חומש והוא ג"כ א"צ לשלם עבור שבועת האב. ואם אביו גזל הן נשבע והן לא נשבע ואח"כ מת והניח גזילה קיימת דצריך היורש להחזיר וכפר היורש ונשבע והודה חייב לשלם על שבועת עצמו קו"ח. אך אם אין הגזילה קיימת עש"ס כיון דאין גובים מיורש רק בהניח אחריות נכסים וא"ח על כפירת ש"ק פטור היורש מחומש על שבועה זו דהוי ש"ק ובענין אחר בלא הניח קרקעות אין גובים אפילו הקרן. ועש"ס פלפול למ"ד אין מע"פ גובין מהיורשים ע"ש דמוקי להברייתא דת"כ בכך בדק"ד ע"ב ולפי זה כגון בחוב אביו ותובע ששעבד לו מטלטלין או מחמת מצות כיבוד בודאי מחוייב לשלם דהוא משלם מחמת שבועת עצמו וחייב בחומש ואשם דזה לא אתמעט כלל ע"ש ותראה. הכלל אם אביו נתחייב בחייו כגון נשבע והודה אם כן כבר נתחייב חומש צריך היורש לשלם וזה ל"ה על גזילת אביו דכבר נשתעבדו נכסי האב וצריך לשלם כדרך כל יורש בהניח א"נ או מטלטלין אם שעבד לו או מחמת כיבוד. ואם היורש אחר מיתת המוריש נשבע והודה באופן שהי' צריך לשלם ממטלטלין ג"כ צריך לשלם גם חומש דזהו שבועת עצמו. אך אם לא הניח רק קרקעות א"צ לשלם חומש דהכפירה הית' ש"ק. ואם אביו נשבע בחייו ולא הודה והיורש הודה אפילו באופן שצריך לשלם ממטלטלין או אפילו בגזלה קיימת זה נתמעט כיון דלא נשבע הוא רק על שבועת אביו א"ח חומש ע"ש בש"ס כי הדברים ברורים. ולפי זה צ"ע על הר"ם פ"ז ה"ג דז"ל בד"א כשהי' חייב לשלם מחמת עצמו אבל אם הי' חייב לשלם מחמת אביו אינו משלם חומש כיצד כגון שגזל אביו או שהיה חייב לאחרים וכפר הבן ונשבע ואח"כ הודה משלם הקרן בלבד שנא' כו' ואינו מוסיף חומש על גזילת אביו בד"א שאין הגזילה קיימת אבל בזמן שהגזילה קיימת כו' משלם קרן וחומש עכ"ל. והנה כבר כ' דמבואר בש"ס בנשבע הבן אינו מתמעט כלל מגזילו כו' רק דהוי ש"ק ומוקי להברייתא בה"ג. אבל לדינא ל"ד גזילה קיימת אלא אפילו חוב או באיזה דרך שגובין מטלטלין חייב הבן חומש. ומדבריו נראה דל"מ לה רק בגזלה קיימת ונתמעט מקרא ובאמת לפי המבואר בש"ס לא נתמעט רק דהו"ל ש"ק והר"ם כ' כאן שנתחייב אביו אינו משלם וסתם הדברים ובאמת בחוב בגוונא דגובין ממטלטלין דל"ה ש"ק בודאי חייב חומש ואח"ז כ' דאם האב נשבע והודה משלם היורש חומש וז"ב. אך בגוונא דהיורש צריך לשלם גזל ונשבע ומת והיורש הודה פטור מחומש ובאמת זה אתמעט מגזילו אם כן אפילו בגזילו קיימת פטור מחומש. הכלל דבנשבע הבן דמבואר בר"מ דא"ח אלא בגזלה קיימת מחמת הפסוק ובאמת זה לא אתמעט ואפילו בחוב אביו ג"כ חייב דלא אתמעט כלל רק הטעם מחמת ש"ק אבל כ"ה דמטלטלין משועבדים בודאי חייב חומש על שבועת עצמו רק זה נתמעט אם האב נשבע והבן הודה אבל בנשבע הבן והודה ה"ל שבועת עצמו אם היה מחויב לשלם מן המטלטלין ג"כ וער"מ סוף דבריו כ' ב"כ וב"כ פטור מן האשם היינו בנשבע אביו והודה או נשבע והודה בנו אבל נשבע הוא והודה להר"מ בגזילה קיימת ולפמ"ש אפילו בחוב ג"כ חייב אשם דעל אביו אינו מביא דאין כפרה למתים אבל בשבועת עצמו מביא וז"פ. ועש"ס ור"מ תראה שד' הר"מ צ"ע ואין ביכלתי כעת להאריך ותימה על נ"כ שלא הרגישו בזה. והנה לפלפל ביורש אם של"ד ואם מטלטלין ל"מ אפילו שעבדם בפירוש והיאך משכחת לה ביורש שה"פ עי' באחרונים וקצה"ח סי' ל"ט ואין כאן מקומו. אך הבאתי בירור הדינים לרה"פ באיזה אופן משתלמין מהיורשים ג"כ אפילו אם מדרבנן צריכים לשלם כיון דמוציאין בדיינים שיש שה"פ ע' סי' פ"ז בקצה"ח פלפול אי בממון דרבנן שייך שבועה דאורייתא ה"נ: