מנחת חינוך · סימן קכ״ט, ב׳

והנה הר"מ והרהמ"ח סתמו הדברים דבכל ממון בהלוואה ובש"ש חייב ק"ש ובב"מ דמ"ח מבואר שם דתשומת יד היינו הלוואה או עושק דהיינו ש"ש כיון דלהוצאה ניתנה ואינו בעין א"ח ק"ש אלא בייחד לו כלי להלוואתו ולעשקו אם כן כופר לו בכלי והוי דומיא דפקדון או גזל ע"ש בסוגיא. ונראה דאין חולק ע"ז וע' תוס' שם ובפ' נ"ש בכתובות פלפלו היאך שייך קנס גבי ייחד כלי ע"ש על כל פנים קשה על הר"מ דאינו מביא זה כלל ומבואר בדבריו דחייב בכ"ע אפילו לא ייחד לו כלי ועיין במפרשים ובהפלאה תי' דעיקר הטעם דבעינן יחוד כלי כי היכי דלא תהוי כפירת ש"ק למ"ד שעבודא דאורייתא כמ"ש התוס' והראשונים בשבועות ותי' דמיירי במחל לו השעבוד אם כן בייחד לו כלי הוי כמחול וא"צ הר"מ להביא זה דגם בלא ייחד כלי א"ח רק במחל לו השעבוד ע"ש ואין כאן מקומו בח"ז להאריך בפלפולים. ועקצה"ח סי' ע"ב בעניין ייחד כלי ובש"מ לב"מ מביא הרבה ראשוני' דסוברים כהר"מ דל"ב יחוד כלי ופי' דברי הש"ס דיחוד כלי בע"א. ובתוס' פ' נערה שם הקשו גבי הפלת שיני או סמית עיני דפטור מטעם דהוא קנס ל"ל טעם זה הא בלאו הכי אין נשבעין על עבדים וזה הבעה"ב דכופר כופר בעבד וער"מ פ"ח דשבועות הפלת כו' א"ח משום קנס והר"מ פוסק דא"ח ק"ש על עבדים ותי' של התוס' ל"ש לדידי' ע"ש. ובהפלאה פלפל להסוברים דווקא עבד ה"ל כקרקע אבל ב"ח לא אם כן זה שתובע שהוא ב"ח לא הוי כפירת קרקע כי הרי כופר לו בב"ח ובש"ך סי' צ"ה פלפל בזה. וע"ש שכ' דלהר"מ דתביעה הבאה מכח קרקע הוי כקרקע אם כן פטור מט"ז ע"ש. ולדבריו צ"ע דברי הר"ם כאן למה כ' הטעם משום קנס ולא כ' מחמת עבד ע"ש שלא הביא דברי הר"ם הנ"ל והיא נ"מ לדינא דאם תבע אותו הפלת כו' וכבר העמדתיך בדין ונתחייבת לי ע"י עדים דזה ל"ה קנס מכל מקום פטור מחמת דהוי כפירת עבדים וצ"ע על הר"ם. ויש לפלפל אם הר"ם ס"ל דב"ח הוי מטלטלין ואי ס"ל הדין דבא מכח קרקע ואין כאן מקומו וע"ש בפנ"ש: